אפשר לקרוא כאן מעט יותר פירוט http://gadieid.blogspot.com/2010/03/blog-post_04.html

ראשית, צודק נועם (תגובה 2). סופרנובות מסוג IA הן ה"נר הסטנדרטי" לגילוי המרחק של גלקסיות רחוקות מאוד. מכיוון שנמצא (ע"י האבל) שיש קורלציה בין המרחק של גלקסיה מאיתנו ובין המהירות שבה היא מתרחקת מאיתנו (הנמדדת באמצעות ההיסט לאדום שלה), דבר זה הביא ללידת תיאורית "המפץ הגדול". כעת ניתן להעריך את המרחק של גלקסיות שבהן עדיין לא התפוצצה סופרנובה מסוג IA באמצעות ההיסט לאדום שלה, והכיול שהושג כבר באמצעות כל הגלקסיות האחרות שבהן כן התפוצצה סופרנובה כזו, וזה עונה על תהייתו של זאב "מתגובה 3).

לא הזכרת "הסטה לאדום"

גם כוכבים בעלי בהירות משתנה לא נותנים לנו את המרחק לגלקסיות רחוקות, הם פשוט לא מספיק בהירים. (בעברית, הם קטנים מדי כדי שנוכל לראות אותם בתוך גלקסיה רחוקה). כדי למדוד מרחקים גדולים יותר מתבססים על סוג מסויים של כוכבים מתפוצצים (סופרנובות מטיפוס IA). מצפייה בסופרנובות אלו (וספציפית מבחינת האופן בו האור מהן דועך לאורך זמן) אנחנו יכולים להגיד בדיוק די גבוה מה הייתה עוצמתם ומה מרחקם מאיתנו. בגלל שסופרנובות בהירות בכמה סדרי גודל מכוכבים רגילים, ניתן להשמש בשיטה זו לחישוב מרחקים בטווחים גדולים.