יש כאן 3 גורמים: 1. בעל הנכס. 2. השוכר הראשי שהוא דייר מוגן, והשתמש בנכס מעל 20 שנה. 3. שוכר משנה ששכר מהדייר המוגן. השופט פטר את בעל הנכס, כי השופט הבין שלא היתה לו שליטה על הנכס מזה זמן רב. השופט חייב את הדייר המוגן שהעביר שכירות לצד 3. למה? כי היתה לו זיקה חזקה לכל מה שהתרחש בנכס. השוכר הטרי פטור מאשמה.

למיטב הבנתי כיום המשכיר חייב לדאוג להגנת הבית מכל מיני פגעים מהותיים מפני שהשוכרים מתחלפים לעתים קרובות,ברוב המקרים. וטועה משכיר שאינו מחתים את השוכר,ודואג שיבצע,שחברת הביטוח שלו מוותרת על זכות השיבוב ושזה יהיה סעיף עיקרי בחוזה.

אמנם על השוכר (לתקופות ארוכות) לדרוש מבעל הנכס לשפץ, אבל האחריות הסופית אינה עליו, כי אם כן המשכיר יהנה משיפוץ חינם של הנכס שלו (ויש כאלה שעושים בדיוק את זה - מוציאים רכיבים מהנכס מציפיה שהשוכר יקנה על חשבונו). מצער ששופטים בארץ נטולי דעת.

פסק דין חשוב לשוכרים

במקום לשבב הרבה יותר חסכוני וגם בטוח לודא שהחשמלאי חיבר הארקה ומפסק פחת.