איפה כל הרשימה?

שאם לוקחים את האזור הטוב של תל אביב ואת גבעתיים שזה אותה כמות תושבים התוצאות יהיו גבוהות בהרבה.

יש 3 סוגי שקרים: שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה. השכר החציוני הוא חצי מזה. וכעת מתוקך החציוני שזה 1500 דולר לחודש תשאל מה אתה יכול לקנות תבין שאתה חי במדינה יקרה להחריד למעט לאלפיון העליון ששדד אוצרות המדינה. מדד נכון יותר יהיה כמה משכורות דרושות לרכוש דירה לקנות רכב לקנות מזון? נראה לי שנגיע לצערי למקום האחרון.

מרוויח כ15000 נטו בחודש אני מרוצה מאד ממדינתי אבל צריך לקחת יותר מס מהעשירים באמת .

בניגוד לשאר העולם ששם יותר אנשים נהנים

העושר בא מהיוקר, וניצול האזרח עד הסוף! ומנטל המסים בכל סוגיו.. עשירים על חשבון איכות החיים של הרוב הגדול של אזרחי המדינה.. ו"הזקינה עדיין במסדרון" .

הכנסות זה לא מדד לעושר. חובה לשקלל להוצאות ושעות עבודה בשבוע. בשקלול כזה נרד למקום 60...

לא אומר דבר. אנחנו קרובים יותר לקטאר בחלוקה הלא שווה - שם יש אחוז קטן של עשירים, וכל השאר עובדים זרים.

בהתחשב ביכולת קנייה והיעדר עזרה חברתית ממשלתית אתה צריך להוריד 20 מדינות להוכחה תראו כמה שעות עובדים וכו'. כל הצמיחה (שב5 שנים האחרונות היא אחוז אחד לנפש) ובעיקר אי ההתדרדרות בחמש עשרה השנים האחרונות היא בגלל הקיצוצים ב2003 (שאין כמוהם בשום מדינה נורמאלית) אם היית עושה את הקיצוצים האלה במדינות האחרות היית במדינה ה50 60. אבל, זה טוב לטיפשים שאין להם שכל ומוכרים להם שטויות. לך תן להם שכל. כלכלן.

בשנים האחרונות התקשורת השמאלנית מפמפמת לכולם כמה המצב קשה. והטיפשים במדינה הזאת מאמינים להם אז זהוא שהמצב טוב ורק משתפר. אבל מה זה חשוב אם מילקי זול הוא המדד לחיים טובים

הימניים גונבים כסף

שתי סיבות מייצרות את התסכול של צעירי ישראל. 1. הדור של ההורים שלנו חווה שיפור מאסיבי באיכות חייו ובכלכלה הישראלית. לאחר שהם גדלו בתוך הצנע של שנות ה50 והחרם הגדול של שנות ה60, הם עבדו קשה כמו שההורים שלהם והממשלה המליצו. ברקע החיים שלהם ואי-ההתגשמות של כל החששות לקיום המדינה, הנסיבות הכלכליות היו מצויינות. האינפלציה של שנות ה80 מחקה את כל המשכנתאות, הכלכלה והבורסה זינקה, ההייטק הצטרף לחגיגה, ועם פנסיות תקציביות ונדל״ן שהם יכולים להשכיר בהמון כסף, הם היום במצב נפלא. הדור שלנו חווה בדיוק להפך. לאחר שגדלנו בתוך הפריחה הכלכלית הכי גדולה בתולדות המדינה, נכנסנו לשוק העבודה לתוך דעיכה מתמשכת. אם בשנת 2005 חשבנו שנוכל לעבוד ולהתסדר לפחות כמו ההורים שלנו, הכיוון התהפך ועכשיו אנחנו מבינים שכנראה מצבינו יהיה גרוע בהרבה. למעשה, רק היכולת להחזיק את רמת החיים הנוכחית שלנו נחשבת הצלחה, ואין מה לדבר על להתקדם כלכלית, לרכוש דירה ונכסים, והפנסיה שלנו כנראה תהיה חצי משל ההורים שלנו. 2. לתוך הסיבה המרכזית הראשונה, נוצקת הסיבה המשנית. בתרבות הישראלית, כל אחד צריך להיות בעל דירה. גם הסוציאליסטים הכי גדולים שכל היום מפגינים בחוץ נגד צבירת הון ורכוש, עדיין ישימו רכישת דירה אי שם בראש רשימת השאיפות שלהם. לגור בשכירות נחשב נחות, וגם כשזה לא הגיוני כלכלית, כולנו פשוט מחווטים לזה מגיל אפס. ברגע שמשהו שאתה מוכוון אליו כל חייך הופך מסביר לבלתי אפשרי, אתה מתוסכל, ולא משנה כמה המציאות האובייקטיבית שלך טובה. * אני גר ברגע בסיליקון ואלי, איפה שמהנדסי תוכנה מרוויחים פי 2 נטו מהארץ, אבל מחירי הדיור בהתאם (2 מליון דולר לבית טוב), ואנשים לא מתלוננים על זה. הם גרים בשכירות, משלמים לרוב למעלה מחצי מההכנסה נטו על דיור, ועדיין מחשיבים את עצמם עשירים כי הם יכולים לממן את זה. העובדה שרובם לא יוכלו לעולם לקנות פה בית ושלאחוז גדול מהם אין מספיק חסכונות לשרוד חצי שנה בלי הכנסה לא משנה את התחושה שלהם. תרבות אחרת.

זה שיש כאן מלא מיליארדרים על כל 1000 עניים, לא הופך את המצב הכלכלי הכולל לטוב. האמת היא שאפילו ההיפך

וגם מטוס פרטי לביבי.

אינספור עיתונים כלכליים מלעיטים אותנו באינסוף נתונים. רק דבר אחד שכחנו: התפלגות העושר. כמה (בירוקים ובאחוזים) יש בידי האלפיון העליון? המאיון העליון? העשירון העליון? טריליונים? מאות מיליארדים? עשרות מיליארדים?

תכתבו את זה 100 פעם על הלוח, אולי תלמדו עברית

מבין 10 הראשונות, ישראל עדיפה על: קטאר כוויית איחוד האמירויות הונג קונג וכנראה גם נורבגיה בגלל מזג האוויר הכוונה לאיכות החיים במדינה, וזה כולל מזג אוויר, צפיפות (הונג קונג צפופה להחריד), חוקי דת וכו'.

שלא בנה תשתיות. בכל נראה שהוא הגיע לנשף ולא לעבודה (ראו גם הרגולציה על ניצול אוצרות הטבע של המדינה). לכן, אין הבניה לא הדביקה ומדביקה את הביקוש. נוצרה בעית הדיור. אבל, הבעיה הגדולה בהרבה היא שהחמצתנו מה שפרופסור פסיג מכנה הבונוס הדמוגרפי (ריבוי צעירים). והביקוש לדיור שהיה עד לימיו של בנימין קטר המשק נעצר ועצר בחריקה את כל המשק. היינו אמורים להיות כרגע בערך במקום ה-20.

רק שבפועל, בהתחשב שזה GDP PPP, מצבינו לא מזהיר. אנחנו לא רחוקים ממלטה, גינאה המשוונית וטרינידד וטובאגו. מדהים.

אני אשאל רק שתי שאלות שמענה עליהן ישים את הכותרת המטופשת לכתבה הזאת בפרופורציה. - מהו השכר החציוני השנתי בישראל? - מהו אחוז הישראלים שמשתכרים פחות מ- 34 אלף דולר בשנה? איפה באמת כל הכסף הזה שכולם מדברים עליו...

אופס, זה דווקא טוב. אוף. אז נגיד שזה רק בגלל יהיר הקוסם ואפשר לשנוא את ביבי בחזרה. אבל שמאלנים אמיתיים אי אפשר לבלבל עם עובדות! חה חה חה