לומר "אונס קורה רק באשמת האנסים" זה נכון עובדתית, אבל התייחסות מאד ילדותית ואפילו חסרת אחריות אישית למציאות. במציאות, אנחנו חיים בעולם מחורבן, אין דרך אחרת או יפה יותר לתאר אותו. אנחנו חיים בעולם שבו ככל שיחנכו ילדים, בנים, לשמירה על כבוד האישה וגופה תמיד יהיו אלו שיחרגו מהחוקים. פסיכופטים, "סתם" מי שהנורמה לא מעניינת אותו, אנשים רעים (הרי יצר האדם רע מנעוריו) תמיד היו ותמיד יהיו. ובמציאות שכזו, שבה גם אם, ואין, אבל אפילו לו הייתה מערכת חינוך מתקדמת וליברלית, ואפילו הייתה מערכת החינוך הזו מקיפה גם את המגזרים הערבי והחרדי ואפילו הייתה המערכת חינוך הליברלית והכוללנית הזו מלמדת השכם והערב את תלמידיה הזכרים כבוד האדם וחירותו בדגש על כבוד האישה (כי בין גבר לגבר הכל מותר, כן?!)... אפילו זה היה המצב, עדיין היו תקיפות מיניות, אונס, מעשי סדום וכו'. ולכן, בד בבד עם כך שכן, צריך לחנך ילדים, וילדות, מגיל 0 לכבד את האחרים (ישנם מספיק מחקרים למשל שמוכיחים שבגילאי חטיבה/תיכון בנות מקובלות הן האויבות הגרועות ביותר של בנות אחרות, שאותן סימנו כמטרה ללעג) יש לחנך גם נשים כשהן עדיין "בנות" לדאוג לעצמן, לסמוך על עצמן ולקחת אחריות על עצמן. וכן, לבוש חושפני מדי, ללכת בלילה דרך קיצור-דרך חשוך ומבודד, לשתות לשכרה בלי שתהיה "חברת גיבוי", לקחת משקה מבחור זר ולא מוכר... כל אלו אין בהם להצדיק תקיפה, אבל הם הופכים את עבודתו של התוקף קלה הרבה יותר. והתוקף כאמור יתקוף בכל מקרה. השאלה הנכונה היא רק כמה קשה יהיה לו לבצע את זממו, או שמא הוא יירתע מספיק ויבקש לעצמו קורבן אחר. ועל אותו משקל, גם להתראיין בטלוויזיה אחרי התקיפה היא צעד חשוב, להעלאת מודעות, אבל ייטב הרבה יותר אם בני-נוער, במסגרת שיעורי ההתעמלות בבית-ספר, יעברו שיעורי הגנה-עצמית. יהיה חכם ומועיל אם נשים ילמדו, כבר בתור נערות, כחלק משיעורי "חברה", להרים קול בזמן-אמת, לא אחרי. שהבושה היא של התוקף, לא שלהן. אחריות אישית של הנשים. כן, זה נורא קל לומר "אונס קורה רק בגלל אנסים". זה נוח, זה גם נכון מבחינה משפטית ומוסרית. אבל בעולם הלא מושלם שבו אנחנו חיים נשים יכולות להיות צודקות לאחר המעשה או חכמות (ויודעות להגן על עצמן) לפניו. זה הבחירה שלכן, נשים. להכיר בכך שהעולם לא מושלם ולקחת אחריות על החיים שלכן, או להיפגע.