כל שלושת הגופים האלה הם בדיחה מהלכת. עוד ניסיון של הממשלה לסדר לאנשים לא ראויים 'גובים'. אין שום הגיון או סיבה להסדיר ברגולציה את התחום החופשי הזה בשם אידיאל לא קשור של בטחון המדינה. המדינה מזה עשורים דואגת לבטחונה ולבטחון האינטרסים והמשאבים שלה גם כנגד סיכוני הסייבר. מה הקשר בין זה לבין רישוי ורגולציה על השוק הפרטי? דווקא בתחום הזה, בניגוד לתחומים רבים אחרים במדינת ישראל, יש באמת תחרות והרבה שחקנים בשוק, הישראלי והעולמי בכלל (שנותנים גם הם שירותים ללקוחות ישראליים). כותב הכתבה גם שכח שאין כלל תיאום של מחירים, רעיונות או שירותים בשוק הסייבר, וששוק זה (בניגוד ליתר השווקים במדינה) הוא לא מונופול, אוליגופול או פול אחר כלשהו... חברות הייעוץ וחברות המוצר בתחום הזה הן רבות, אין להן שום אינטרס לתאם רעיונות או דרכי התמודדות עם סיכוני הסייבר ובטח שלא מחירים... יש הרבה ביקוש ויש הרבה היצע....

ראשית יש תקדימים דומים כמו מערכות למניעת הונאות של הבנקים וחברות כרטיסי האשראי. שנית, ניתן לבנות את העסקה כך שלא תהיה "שולחן משותף", למשל באמצעות גוף חיצוני שינהל מאגר של המידע הדרוש למניעת התקפות סייבר ויאפשר לחברים במאגר גישה למידע. כך אין חשש לשולחן משותף, אין ישיבה משותפת של המתחרים, אין חשש מזליגת מידע הקשור לתחומי התחרות של הצדדים ואין בעיה.