צבי בייקר היה נשיא המחוזי בירושלים כשפרש ולא נתן פדי"ם או בקושי .הם קיבלו גם פיצוי אחר כמו רכישת דירות מהרכוש הנטוש במחירים לאנשי שלומנו .עם פנקס אדום ותק מתאים.

'אנו חברי מועצת המדינה הזמנית'. המדינה הזמנית...

לאחר מותו עשו טובה למדינה ומכרו לה חלק מהאוסף

אם המדינה רוצה את המגילה אחרי 68 שנה שישלמו , לא רוצים לשלם שיכנסו לביתו של משה דיין ויחרימו את שלל העתיקות ששדד, שיקחו את כול מה שקיבלו ראשי הממשלות כמתנות שוחד, הרשימה ארוכה , אני לא מבין את המשפחה שימכרו בחו"ל יקבלו יותר כסף,

כאשר הצרפתים חושבים שפריט מסוים צריך להישאר בצרפת, יושב נציג במכירה שבה הוא מוצג מבלי להשתתף בה. בסוף המכירה הוא ניגש לבעלי בית המכירות ורוכש את הפריט במחיר האחרון. אבל בישראל המדינה רוצה שוק חופשי אבל לא רוצה לשלם. אז גוררים את היורשים לבית המשפט. זה נכון לגבי כל המוזיאון (כולל יד ושם) שמצפים מאנשים שיתרמו להם אוספים שלמים. מה שהיה נכון לפני 20 שנה, לא תופס היום כאשר כל אחד רוצה לעשות לביתו.

פרופסור שחר ממורמר שהחזון הפוסט ציוני שלו לא נתמך במגילה. אז נכון לפי המגילה ישראל היא מדינתו של העם היהודי וכל המיעוטים מוזמנים להשתתף ולהנות מהעצמה והיצירתיות של העם היהודי מ 48 ועד עולם. פרופסור שחר מוזמן להשתתף בבנין ארץ (אם הוא מתרגם את כהצעת עבודה לעבוד בבנין אז שיהיה פועל בניין- יותר מתאים לו) המיעוטים בארץ מוזמנים לקחת דוגמה מהעם היהודי: יהודי שגדל וגר במדינות העולם ויצאה נפשו לגור בארצו שלו נטש את מקום הולדתו והיגר לארצו. אותם יהודים שלא רצו להתנתק מאדמת הולדתם נשארו שם וקבלו עליהם להיות מעוט שווה חובות (לא בטוח לגבי זכויות) של העם שזאתהיתה מדינתו.

68 שנה איש לא שאל, איש לא התעניין כל עוד לא דובר על כסף-המדינה לא היתה מעונינת עכשיו התעוררו כמה נשמות טובות שלא מפרגנות ליורשים חוסר פירגון(תכונה ישראלית אופינית) ולא שום דיבורים על ערך הסטורי

של המגילה, כמו גם מראשי היישוב, והטיוטות שלהם נמצאות כאן. אין לשלם אף לא אגורה אחת עבור "טיוטא" זו. לא במקרה לא נעשה דבר לגביה במשך כל השנים. היא חסרת כל ערך היסטורי. לכל היותר יש לה ערך סנטמנטלי לגבי המשפחה - וזה ממש לא שווה כסף ציבורי. אגב, לא כל המשפטנים החשובים באמת שסייעו בניסוח הסופי מופיעים במאמר זה. למשל, פרופסור ה. לאוטרפאכט, שופט בביה"ד הבינלאומי בהאג ומי שנחשב אז למומחה הגדול ביותר למשפט בינלאומי.

זה רק עניין של כסף. אפילו כסף קטן. "המדינה" הרי יכולה לחסוך את בתי המשפט והוצאות עורכי הדין ולקנות מהם את המסמכים תמורת פחות ממיליון דולר וזה ייצא הרבה יותר זול ויעשה שקט. למה זה כל כך מסובך? אההה.... כי "המדינה" מעדיפה לבזבז כסף גדול על מנת לעשוק בקטן. זה למה.

נו, שויין...

המדינה יכולה לרכוש את מסמך הטיוטה בכסף מלא, ובא לציון גואל.

יורשיו של בן גוריון מכרו את המדינה! באי כוחה של המדינה יכולים לטעון עד מחר: "למר בעהם ולבאים בנעליו אין זכות להתעשר שלא כדין על חשבון קופת הציבור ולמכור התעודות ההיסטוריות בשוק החופשי לכל המרבה במחיר". אבל מה עושים שולחיהם? היכן הגז? ים המלח? זכויות-מונופול על מלט או תקשורת קווית? יורשיו של בעהם פועלים ברוח המפקד, ויש להזמינם להדליק משואה ביום העצמאות הבא (אם היה).