ככל שהלב פועם מהר יותר, כך האורגניזם יחיה פחות זמן. והפוך: ככל שקצב פעימות הלב איטי יותר כך האורגניזם יחיה יותר שנים. צב, פיל, תנין, אדם עם קצבי לב איטיים, חיים הרבה יותר מאשר בעלי החיים עם קצב לב מהיר. צבים יכולים להגיע ל 200 שנה ויותר. על יונק דבש צריך להביט במצלמה איטית על מנת לראות כמה פעולות כנפיים הוא מבצע בשניה. ובהשאלה לצמיחת הילדים: ככל שהלב פועם מהר יותר קצב השהות של האורגניזם בגודל הנתון, יהיה קצר יותר. ולכן הינקות קצרה הילדות ארוכה יותר והבגרות ארוכה מאוד. אבל: האם ההכרה של בעל החיים מתנהלת בעצלתיים בהתאמה לקצב הלב האיטי? האם ההכרה של יונק דבש שחי על ספידים מהירה יותר? זה בוודאי קשור לפעילות החשמלית במוח ובהתאמה לאספקת הדם. (ולא רק לקצבים החשמליים שהם נגזרות של א.הדם). אז הנה המתכון להארכת החיים: להאט את קצב הלב, שמשמעו בעצם: להיות בכושר. כל פעימה אפקטיבית יותר כאשר ספיקה אחת מספקת מה שאחת וחצי מספקת אצל אחרים. בקשר לשימור החום ולחילוף החומרים: לעניות דעתי המדובר בפרשנות לא נכונה. אבל לא זה המקום והזמן.

טענת שההסבר המקובל זה לא הגיוני, כי עם לב קטן בא גוף קטן, אז אין צורך בהרבה פעימות כדי להזרים הרבה דם. אבל אומנם כאשר הלב קטן בא גוף קטן, אבל מבחינה "נפחית" הוא הרבה יותר גדול! נפח של תינוק יחסית ללב הרבה יותר גדול מנפח של מבוגר יחסית ללב! תינוק שגובהו 50 ס"מ, רוחבו 10 ס"מ ועומקו 5 ס"מ עם לב קובייתי של 5*5*5 ידרוש "20" פעימות כדי לספק דם לכל הגוף. מבוגר שגובהו 180 ס"מ רוחבו 15 ועומקו 5 (נניח שאלה דומים לתינוק) עם לב קובייתי של 10*10*10 ידרוש רק "13.5" פעימות! (אולי המספרים לא מדוייקים אבל אפשר להבין את הכוונה). טעות מתימטית בסיסית. מאכזב.