כנראה ששוק ההלוואות, שאינו הומוגני, זקוק לכל הפלטפורמות: בנקים מסחריים, גופים פיננסיים (כמו למשל חברות ביטוח) ומערכות P2P כדוגמת לנדינג קלאב. הקריסה של מניית החברה כנראה לא תמנע פיתוח חברות חדשות כאלה, אלא שהרגולטורים (כדרכם) יחמירו את הקריטריונים ויפקחו באופן הדוק יותר.

היו גם בנקים מסורתיים שפשטו רגל וזה לא אומר שצריך לסגור את הבנקים. הבעיה בבנקים המסורתיים הוא פער הריביות בין הפקדות להלוואות. לתוך הפער הגדול הזה יכולים להיכנס גופים שיעבדו על פער נמוך יותר ועדיין יהיו רוחיים. מאחר וכל ההתנהלות היא באינטרנט ניתן לחסוך בהוצאות על סניפים (משרד קטן וכמה מחשבים באיזור תעשייה יכול לעשות את העבודה) ובהרבה הוצאות תקורה אחרות. כמובן, אסור לחסוך בהוצאות להבטחת החזר ההלוואות, וכמו-כן להגביל את גובה ההלוואה הניתנת לאדם אחד. הבעיה היא, שבאשראי קמעונאי מדובר במחזורים כספיים נמוכים (לעומת אשראי לחברות מסחריות), לפחות בהתחלה, ומי שחסר סבלנות ומצפה להתעשרות מהירה, כמו שקרה בלנדינג קלאב, סופו שייפול.

אבן הנגף של השאיפה לעליה מתמדת ברווחיות היא שורש כל הרע. אם החברה הייתה פועלת רק על בסיס סכום הכסף שנכנס מהמלווים, היא לא הייתה נכנסת לשום בעיה. במצב כזה, אם היא רואה שאין מספיק לווים היא מחזירה למלווים את הכסף שהם השקיעו. או מורידה קצת את הריביות מהלווים והמלווים אם חסר כסף, היא יכולה להכניס משקיעים חיצוניים נוספים (קרנות השקעה, אנג׳לים, וכד׳) לתקופות קצובות.

הקריסה במחיר המנייה לא אומרת כלום על יציבות החברה או מרמה של לקוחות. (לווים או מלווים) ולמעשה יכול להמשיך לתפקד גם אם המנייה במחיר 0 דולר)

ללא השקעות מגורמים חיצוניים שדורשות רווחים חזיריים בכל רבעון. זהו הבסיס לכל הבעיה פה, הלחץ שחלילה לא יהיו מספיק רווחים והכל ייפול. פלטפורמה שכזו שעובדת בצורה רזה מסוגלת להרוויח יפה גם בזמנים חלשים יותר. הבעיה מתחילה כשמכניסים את שוק ההון אל התמונה.

הראיון שתחום האשראי יכול להיות מנוהל ע"י ההמון דומה לסיסמת לנין שכל טבחית יכולה לנהל מדינה. לא ברור אם התכוון לזה ברצינות, אך ברור מה הסיכוי להצלחה.

כי הם דואגים לקבל את הכסף בחזרה ולא לתת הלוואות לכל מי שרוצה.............ככה לא היה בנק ממזמן....

כהכללה, נראה לי שבתחום ההי טק יש גישה שאומרת שאם אתה עושה דבר חדשני ונדרש, בהכרח אתה תהיה מאוד רווחי. הדבר יתכן ונכון לתחום התכנה ואולי לחלק מתחום החומרה, אבל בתחומים אחרים הוא כנראה נכון רק לעתים רחוקות. בטר פלייס, תראנוס ועכשיו לנדינג קלאב מראים שחוסר היכולת להפריד בין הצורך לרווחים מהירים לחדשנות טכנולוגית או שיווקית, מפילה הרבה מהחברות שמנסות לעשות את שני הדברים כאילו הם אותו הדבר..

בזיוף תאריכים לא בטוח שהוא אשם. הוא תיקן את הנזק, לקח אחריות ומחר את האג"ח ללקוח אחר אחרי שקנה אותו בחזרה. לא ניסה לטייח כלום. ב"שערוריה" השניה הוא בסה"כ עשה עסקה הגיונית גם אם הוא בעל אינטרס. אפשר לחשוב שוולא סטריט לא עושים את זה כל יומיים. בבסיס, העסק מצויין, יש לו מודל עסקי הגיוני מאוד וכמה מהמורות לא אמורות להפיל את המנכ"ל ככה. בסוף מי שאכל אותה זה המשקיעים והחברה בכלל. חבל :(

בני אדם הם חלשים, הם רואים סכום גדול של כסף לא להם שיש להם גישה אליו, הם מתחרפנים.