כבר קשה לדמיין איך חיו בלי, אבל פעם אנשים הלכו למסעדות, חגגו, נהנו, ולא הרגישו צורך לצלם, לתעד ולפרסם את השמחה. הם נהנו, נקודה. למה לספר לכולם ? ואז הגיע פייסבוק, ומישהו החליט שכולם צריכים לראות כמה כיף לו. אנשים ראו וקנאו, וכמו אש בשדה קוצים האנושות פרסמה את עצמה לדעת. השלב הבא היה תחרות של לייקים. בסופו של יום גדל דור של נרקסיסטים, אגואיסטיים שרודפים אחרי פרסום, חברות מזויפת, ורצון בלתי פוסק להכרה שלעולם לא תגיע. אחוזי נטיות אובדניות אצל ילדים הרקיעו שחקים, וזה ממגר ומבזבז זמן

דיסאינפורמציה!

מצחיק לחשוב על עולם בלי מראות ומצלמות.

תעתועי כאילו.

לפי שמבטלים את העקבים לחלוטין שיחייבו את כל אותם מעצבים גברים, ללכת בנעלי עקב 12 ס"מ במשך עונה שלמה .

זו שרשרת המצאות, אם מוותרים על אחד יכול להיות שאת השני בכלל לא היו ממציאים

הבלים שמקדמים פילוג, התנשאות, קיבעון מחשבתי והרס של כל דבר טוב שיש באנושות.

כל דבר יהיה ניתן להכניס תחת אצטלת ה"תקשורת" החל מתפילה קדומה ועד גלישה לאתרי פורנו. אינני יודע מה המשותף הגבוה יותר, אבל תקשורת זה כמו אנשים או ייקום, יותר מידי רחב כדי להגדירו כנושא משותף. כתבה מעניינת.