הניתוח שלך שגוי לחלוטין. קודם כל, בחברות שבהם אין שלטון של בעל השליטה, הוא פשוט נמצא אצל המנכל או אצל הדירקטוריון. ולהם הרבה פחות חשובה החברה מאשר לבעל השליטה, שבד"כ בנה אותה ב-10 אצבעותיו והיא לפעמים גם נושאת את השם שלו והמוניטין שלו. ראה את המנכלים האמריקאים שגורפים עשרות ומאות מיליוני דולרים בשנה כשכר, רק כי אפשר. שנית לגבי כלכלית. אפשר להתווכח אם יש שם שליטה או לא של זוהר לוי. אבל מעבר לזה, העליה בשווי שלה ממש לא משקף את "ההתנערות מנטל השליטה" אלא מכך שהמחזיקים כבר לא חוששים שהנכסים יימכרו ב fire sale ולצורך החזר לנושים בלבד, אלא רואים את החברה כעסק חי אמיתי ולכן יש לו שווי אקוויטי. דבר אחרון - מבנה השליטה בחברות בישראל גורם בין היתר לכך שהריביות שהחברות הציבוריות משלמות על האג"חים נמוכות יחסית, משום שיש בעל שליטה לפנות אליו. בארה"ב אין לך למי לפנות כשחברה קורסת ובהתאם לכך הריביות גבוהות יותר. אז אפשר לומר  שהחיסכון בעלויות המימון לחברה מייצר ערך גם לבעלי המניות מקרב המיעוט, שנהנים מהגב של בעל השליטה.

זה בדיוק מה שחשבתי אתמול כשראיתי את הדיווח בחדשות, כמה נחמד לבעלי האגחים המוסדיים שיש להם פנים לפנות ולהאשים. תמיד מחפשים מנהיג, אבל כשלא טוב גם מאשימים את המנהיג בכישלון (וזה בסדר, ככה זה עובד). היתרונות שלך ברורים, הבעיה שיישום שלהם (40% לציבור) רק ידלל עוד יותר את כמות החברות הנסחרות. אני מאמין גדול בקידום הנפקות כדי שתיק החסכונות הציבור יזכה להסדמנות להנות מרווחי החברות הגדולות במקום שילך למספר משפחות קטן

מעניין מאוד ונכון בהרבה מובנים. למרות שיש גם יתרונות בבעל שליטה חזק