Those who make peaceful revolution impossible will make violent revolution inevitable זה היה נכון ונשאר נכון. כשאנשי הסדר הקיים חוגגים את נצחונם על דיכוי המהפכה, הם אינם מבינים שכשהמהפכה האמיתית תפרוץ, היא רק תהיה אלימה יותר.

כדי לטעון שרפורמה כלשהי התרחשה בגלל המחאה נדרשים שלושה תנאים: רפורמה אשר הוצגה באופן מפורש בתור דרישה על ידי המוחים, לא הייתה בתהליכי ביצוע או תכנון לפני המחאה, ויושמה באופן מלא אחרי המחאה. הרפורמות המצוינות כאן לא ממלאות את התנאים האלו, ודברים אחרים כגון מגמות באי שוויון ועוני היו קיימים עוד לפני המחאה, כך שמגוחך לטעון שהיא שינתה משהו.

מי שהרוויחה בענק זו הממשלה ונתניהו בראשה. מחאה כל כך גדולה, הממשלה נבהלה והבטיחה הרבה דברים והמחאה  נמוגה. ביבי  לא התכוון לקיים שום הבטחה, יוקר המחיה עלה, מחיר הדירות עלה, מחיר הקוטג ירד בכמה אגורות וביבי   נבחר בענק

המחאה השפיעה בעיקר על הדמיון של זה ושה.  ההשפעה העיקרית שלה היתה על השילטון שסירס אותה בכשרון רב. התוצאה לדעתי היא: 1.  נפילה מהיי חברתי ליאוש פרטי.  ההבנה שבישראל אין על מי לסמוך, לרבות על "מנהיגי מחאה"  שסביר שינצלו המחאה להרויח ג'וב. 2. ההבנה כי אין לישראלים מספיק "חמצן" כדי לקיים מחאה עד הסוף (עד לקבלת תוצאות ממשיות, ולא להסתפק בהוזלת מחיר הקוטג'). 3.  אבדה האמונה שמחאה יכולה לשנות תהליכים לעומקם. ואין באמת מנהיגי מחאה אמיתיים שיכולים להנהיג מחאה ככל הדרוש. אפילו "חרם" צרכני הפך להיות עברה על החוק. מה גרוע מכך ? 4. ישראלים ששקועים בחובות ומשכנתאות עד צואר, שיש הדואגים לשמור אותם בחוסר בטחון קיומי (פצצות, טילים, השמדה, שואה נוספת..) - אינם מסוגלים לקיים מחאה. 5. אין מה לעשות יותר בתחום זה.

לאנשים יש בעיות זיכרון. המרוויחים הכי גדולים מהמחאה היו סתיו שפיר והחבר שמולי, שהגיעו תוך שנים בודדות למשרה ושכר שספק אם היו מגיעים אליו בשארית חייהם אילולא המחאה. למחאה היו 2 פנים, פן ההנהגה והפן ההמוני. מה שבאמת גרם לזעזוע במדינה ולזיעה אצל המנהיגים הוא הפן ההמוני, גם כאשר המחאה אינה אלימה מנהיגים לא יכולים להתעלם מכמויות אדירות של אנשים שיוצאים לרחוב. אמה מה? למה הציבור יצא לרחוב? בגלל מחירי הדירות! ההנהגה בצעד תמוה (אם טובת הציבור לנגד עיניהם) החליטה שהמחאה אינה מחאת דיור אלה מחאה כללית על הגישה הכלכלית של המדינה. במדינה שבה יש בחירות כל שנתיים, הם החליטו לבצע מעקף ולנסות לבצע מהפך בדרך הפיכה. בצעד מטומטם שאין כדוגמתו הם יצרו רשימה ארוכה עם מספר סעיפים בלתי נגמר של דרישות מהממשלה, והרי זה ברור לכל חמור, שאם נדרוש דבר אחד (דיור בר השגה) לממשלה לא תהיה ברירה אלה לעבוד נורא קשה בשביל המבוקש, אך אם נעלה רשימה בת 100 דרישות, פה כבר יתחיל משא ומתן, פשרות ובסופו של דבר מסמוס. אני מאד מחבב את סתיו שפיר ברב הנאומים שלה, בעיקר כשהיא חושפת שחיטות, מעט פחות כשהיא מתיימרת לבנות מודל כלכלי שממציא כסף משום מקום. אבל לעולם לא אצביע למפלגתה, במבחן התוצאה היא הייתה לכשלון חרוץ! היא קיבלה הזדמנות אדירה, רוח גבית חזקה ממאות אלפי תושבים ובזבזה אותה לחלוטין. פשוט Airball!