אז בוא תסביר בבקשה - מה יגרום לאנשים לקבל את השכר המוצע להם, מבלי להתווכח, מבלי להתמקח, מבלי לחפש מקום עבודה טוב יותר, ומבלי להעדיף לצאת לעצמאות אם מציעים להם שכר רעב. הרי זה מה שאתה טוען, לא? שהמעסיקים קובעים את השכר באופן שרירותי ושלעובדים אין שום מילה בנדון. לדעתי זה דווקא אתה בעל החשיבה הפשטנית, שכן אתה מניח שהעובדים הם אוטומטים חסרי רצון חופשי, ושהם אינם מגיבים למצב שהמעסיקים כביכול כופים עליהם.

החשיבה שלך היא פשטנית בצורה קיצונית. הכלכלה היא לא מערכת סגורה שבה רק פועל עקרון הביקוש וההיצע. ולו מהסיבה שפועלים בה בני אדם. כולל בני אדם כמוך שחושבים שאינם צריכים בעצם לקרוא את מרקס כדי להפריך לחלוטין את דיעותיו.

אני לא צריך לקרוא את מרקס כדי להבחין שהרעיון שהצגת מופרך מיסודו. בכל קורס מבוא לכלכלה לומדים בשיעור הראשון אודות הביקוש וההיצע, וכיצד מחיר המוצר הוא נקודת האיזון שבין השניים. שכר העובדים אינו שונה, וחלים עליו אותם החוקים בדיוק. התיאוריה שהצגת אינה מתיישבת עם עקרון הביקוש וההיצע, ולכן מופרכת על פניה.

תן לי לנחש - אתה מעולם לא קראת את מרקס... ברה"מ לא ביססה את כלכלתה על מרקס, אלא על מה שלנין חשב שהוא השלב הזמני ההכרחי לפני המעבר ליישום של רעיונות מרקס, וסטלין אחריו הכריז כבעצם השלב הסופי. לנין עצמו הבין שמה שהוא עושה אינו היישום בפועל של רעיונות מרקס, והוא ציין זאת לא פעם בכתביו. זה כאילו שאני אפסול את הרעיון של דמוקרטיה, בגלל שבמזרח אירופה היו בזמנו מדינות עם שלטון טוטליטרי שאימצו לעצמן את הכינוי "דמוקרטיה עממית". מרקס מעולם לא כתב על העברת השליטה על המפעלים ואמצעי הייצור לידי הממשלה. הוא כן כתב, והרבה מאוד, על העברת השליטה על המפעלים ואמצעי הייצור לידי הפועלים כדרך היציבה היחידה לצאת מהמבוי הסתום של הקפיטליזם. כלומר כלל הפועלים בכל מפעל שולטים באופן של הצבעה דמוקרטית על איך ייעשה הייצור במפעל, ומעל לכל - מה ייעשה בעודף (רווח) המיוצר ואיך הוא יחולק בין הפועלים. מנגנונים כאלה כבר קיימים וקיימים שנים רבות. קוראים להם קואופרטיב עובדים. לגבי טענות הנגד שלך מדוע השכירים יוכלו לנטרל את ההרס העצמי של הקפיטליסט ע"י מעבר לעבודה עבור קפיטליסט אחר, או הפיכה לעצמאיים (פרילנסרים) - שוב לא קראת את מרקס.... הוא התייחס בפירוט לאפשרויות הנ"ל.

התיאוריה שהצגת פשוט מגוחכת. הרי המעסיקים אינם הצד היחיד במשוואה, והם אינם קובעים באופן שרירותי את עלות השכר. מן הצד השני נמצאים כמובן העובדים, ואם השכר המוצע להם נמוך מדי לטעמם, הם יכולים לסרב לעבוד אצל המעסיק הזה. אפילו אם כל המעסיקים יתאמו ביניהם את השכר, זה לא יעזור להם, משום שיווצר תמריץ חזק לעובדים להפוך בעצמם לעצמאיים, ולהתחרות במעסיקים הנ"ל. לא ולא. שכר העובדים, כמו מחירו של כל מוצר או שירות אחר, נקבע בדרך של משא ומתן בין הקונה והמוכר. אם הוא נמוך מדי על מנת לאפשר מחייה בכבוד, הרי זה משום שאין די תחרות במשק, לא נוצרים מספיק עסקים חדשים, ואין די ביקוש לעובדים מוכשרים וחרוצים. על מנת לפתור את הבעיה הזאת צריך בסך הכל להסיר את הבלמים אשר עוצרים את השוק החופשי, כלומר לקצץ במסים וברגולציה. הרעיונות של מרקס תלושים לחלוטין מן המציאות, וזוהי הסיבה בגללה כל מדינה שניסתה לבסס עליהם על כלכלתה קרסה לבסוף, וביניהם ניתן למנות את ברית המועצות, קובה וכיום את וונצואלה. סין העממית ניצלה מכך בעור שיניה על ידי כך שאימצה לבסוף את עקרונות הקפיטליזם (לפחות באופן חלקי).

בקפיטליזם יש סתירות מבניות מהותיות. כבר קרל מרקס לפני כ-150 שנה עמד עליהן. הנה התקציר: הקפיטליסט ישאף לקצץ את שכר השכירים עד כמה שניתן. זה יעבוד כל עוד הקפיליסט הוא מבין הראשונים לעשות זאת. אבל כאשר המגמה הזו תתפשט בכל המדינה ואף ממדינה למדינה (גלובליזציה), יווצר מצב שבו השכירים אינם מסוגלים יותר לקנות את מה שהם (ושכירים אחרים) מייצרים. כך הקפיטליזם בעצם משמיד את עצמו. האפשרות היחידה לקפיטליזם לשרוד היא אם כן רק אם יסגל לעצמו צורת חיים של טפיל: חדירה לשוק חדש - ניצולו עד ריקונו - ושוב מעבר לשוק חדש. זה עבד יפה (עבור צפון אמריקה, מערב אירופה) ב-300 השנים האחרונות. מבסיסם אשר בארצות אלו, ניצלו הקפיטליסטים את משאבי שאר העולם, ואת משאבי הארצות המארחות, עד שבשנות ה-70 הקפיטליסטים החליטו לנטוש את צפון אמריקה, מערב אירופה ולעבור לנצל ישירות את העולם השלישי. הבעיה היא שכיום לקפיטליזם כבר אין ממש שוקים חדשים לנצל ולנטוש. לכן יש לנו כאן מצב של טפיל שניצל כמעט עד תום את משאבי המארח (קרי רוב אוכלוסיית העולם), וכעת הוא מתרוצץ כמו ג'וק מסומם בבקבוק מבלי לדעת מה לעשות עם עצמו ולאיזה מארח לא מנוצל עדיין ניתן לפלוש.

"החששות מהיפר אינפלציה מוגזמים, משום שאנו סובלים מדפלציה"? אמירה שמעידה על בורות עמוקה. היפר-אינפלציה איננה "הרבה אינפלציה", אלא אובדן אמון במטבע ונטישתו על ידי הציבור, מה שמביא לצלילה חדה בערכו. היא יכולה להתרחש גם בסביבה של דפלציה, משום שהסיבות לדפלציה אינן מוניטריות בטבען אלא מבניות (אוכלוסיה מזדקנת, עודף חוב, עודף מסים ורגולציה). הדפסת הכסף מסוגלת לייצר לזמן קצר מראית עין של התאוששות כלכלית, אולם השפעותיה פגות ברגע שבו הציבור (או הממשלה) גומרים לבזבז את הכסף החדש. או אז הכלכלה שוב דועכת, ונוצר לחץ פוליטי לסיבוב נוסף של הדפסת כסף. מסיבוב לסיבוב הסכומים הולכים וגדלים, עד שהבנק המרכזי מאבד שליטה על המתרחש. זה קרה אינספור פעמים בעבר (ישנם 52 מקרים מתועדים של היפראינפלציה במאה ה-20 לבדה), וזה כנראה יקרה גם הפעם. ההבדל היחיד הוא שהפעם זה יתרחש בקנה מידה עולמי! למידע נוסף גגלו "מבוא לקלקלה".

למה דווקא הליקופטר? בישראל, הממשלה מבזבזת יפה מאד כספים עצומים, על מטוסי קרב יקרים להחריד, כאשר לאויביה אין חיל אויר. אפילו לאירן יש מטוסים ישנים ולא מתוחזקים שמתרסקים כל הזמן.

כבר היום יש אינפלציה מטורפת במחירי הנכסים והנדל"ן. המצב יהיה גרוע עוד יותר אם ימשיכו להדפיס כסף. ראינו את כל החכמים ב 8 השנים האחרונות. לא מצליחים בכלל לתקן את מה שחכמים אחרים עשו קודם. בסוף הפ יביאו לכך שהיטלר חדש יעלה לשלטון

לדעתי במקום כסף יש להנפיק תלושי קניה כמו שמקבלים בחגים לכידת בגדים אוכל הצגות וכד אסור לבתי עסק להפכם למזומן שלא יתפתח שוק ומסחר בתלושים

ומה יקרה שההליקופטר יוחזר לבסיסו ?  שוב אותו דבר...ואז מה? ככל שמחירי הנכסים יעלה כך תעלה חוסר היציבות הגיאופוליטית, מעמדי הביינים שהם השכבה הגדולה במדינות המערב יעשו אביב עמים משלהם...המדיניות המוניטרית של השנים האחרונות דוחפת אנשים אל הקצה והופכת את חייהם לבלתי נסבלים...עד שהכל יתפוצץ ויצא משליטה ואני לא יודע אם היום הזה רחוק כל כך.