משהו משתנה באמריקה. רוב מוחלט של הדור הצעיר כבר לא מעריך מיליארדרים - להיפך. כי בהדרגה הם מבינים איך המיליארדים האלה נצברו ועל חשבון מי. הם לוקחים הלוואות ענק כדי להשיג תואר אוניברסיטאי, הלוואות לרכב. הם גומרים את התואר ומתקשים להשיג עבודה אפילו בסטארבקס, שלא לדבר על עבודה במשכורת מחייה. הם אנשים נבונים ועושים 1 + 1 ומתחילים להבין מה היא השיטה הכלכלית שבה הם חיים ושבה מעט "גאונים" (כפי שסיפרו להם) הופכים למיליארדרים. הם רואים איך בסוף כל חודש כמעט כל המשכורת שלהם נעלמת לתשלום חובות. אולי תאמר - הם יתבגרו ויתפכחו. הסטטיסטיקה אומרת לנו שלא. עד לפני 20 עשורים גם רוב של הצעירים האמריקאים חשבו בדיוק כפי שאתה כתבת. אז משהו מאוד יסודי משתנה בחברה האמריקאית.

האמת שכן. האמריקאים מאוד מעריכים מיליונרים ומיליארדרים. מבחינתם אלה אנשים חכמים ופיקחים שידעו מה לעשות כדי להגיע לשם. לכן הם מקשיבים לטראמפ, ולכן הם יקשיבו גם לקיובן. תכל'ס? הוא צודק. אני מסכים איתו בעניין הזה. למען האמת אני חושב שלטראמפ כן יש יכולות אנליטיות (ככה הוא עשה חלק גדול מהונו), אך הוא לא באמת מעוניין להתאמץ ולהשתמש בזה לטובת אמריקה.

לומר לאנשים מה שהם רוצים לשמוע= פופוליזם למצוא את הבעיות ולהציע להן פיתרונות= אנליטיות

למה שנקשיב לך מר קיובן. כי עשית כסף? כנראה שמשהו ביכולת האנליטית שלך לא עובד כמו שצריך, אם נראה לך שלמישהו איכפת מה אתה חושב. אם כבר אז הגיוני יותר שנקשיב לדעות של מישהו שמרוויח משכורת שפויה. מישהו שנשמע כאילו באמת איכפת לו מאיתנו. למשל ברני סנדרס.

העיקר שיהיו לו יועצים יהודים עם מיומנויות אנליטיות. לאובמה זה לא עזר כי ממש היו לו מיומנויות אנליטיות לבחור יועצים כסילים.

אבל  עצם בחירת קהל היעד שלו זו לא יכולת אנאליטית?