ופיננסית של יחידים ואח"כ כשהיחידים קורסים תחת נטל ההלוואות שלהם הבנקים מחריבים את חייהם ולוקחים את הדירות למכירה. מה שיקרה בישראל כנראה זה מה שקרה במשבר הsubprime בארה"ב. מדובר בחוסר אחריות פיננסית של כל שומרי הסף שמביאים להחרבת הערך הריאלי של הנכסים והמוצרים במשק. ההתייקרות הקיצונית של הדירות מביאה למצב אבסורדי כמו שהכותבת מציגה את זה בדיוק שהתמורה עבור אחריות כלכלית, עבודה קשה וחיסכון (אי קניית דירה) היא שלא גרים בדירה איכותית (כלומר תמורה הפוכה כנגד אחריות) והתמורה עבור סיכון גדול היא לחיות "טוב" בדירה חדשה למרות שלא עובדים קשה כי שמו הון עצמי ששוויו עשירית מגודל ההלוואה שנילקחה כלומר לא הרוויחו עדיין את הכסף. המצב האבסורדי הזה שסיכון גדול ולא מחושב ללא עבודה קשה גורר תמורה גדולה ועבודה קשה גוררת תמורה נמוכה יביא לכך שהעובדים במדינת ישראל יבינו שלא שווה לעבוד קשה והשוק החופשי שלנו יהפוך לשוק חופשי עם המון עובדים ששואפים לבינוניות כי "לא שווה" לעבוד קשה כי התמורה עבור "עבודה קלה" גבוהה יותר. הבעיה היא שהכל זמני...

הכתבת טוענת בעד הקבוצה הפזרנית ש: "הטענה הנגדית המרכזית מהכיוון הכלכלי, אשר אין לבטלה במחי יד, תעסוק בחשיבות הנעת גלגלי המשק." לפי אותו "הגיון" עקום, יש צד מבורך בקטל בדרכים, כי הוא מקל על עומס התנועה בכביש (פחות נהגים ופחות נהגים פוטנציאליים).

בתור פושט רגל, הוא נוהג ברכב שטח חדש וגם לאשתו יש. לובש מותגים ונהנה מהחיים

גם נפגעי מרמה ונוכלות וערבים שרומו ע"י הבנק והנוכל. האינטרס של המדינה חייב להיות להחזיר חייבים למעגל הכלכלי כפי שהדברים מתנהלים כיום החייבים מוגבלים כלכלית עד הגעה ללשכת הסעד. המצב מייצר עוני ללא מוצא, ונטל על המדינה (קצבאות עוני וחרפה לחייב שלמען הנושה מוגבל בנהיגה עבודה ועוד.)

ראיה מאוזנת מתומצתת ורב צדדית של בעיה מורכבת. פעמים רבות חייבים שחיו בראוותנות והרפתקנות גררו לתוך תהום את כספם וקורת הגג של אנשים פשוטים שעמלו כל חייהם על מנת להשיג את המעט שיש להם ועדיין לאחר הקטסטרופה הם מבקשים מהמחוקק או בא כוחו לפטור אותם מחובותיהם ולהקנות להם את האפשרות להמשיך ולחיות ברמת חיים גבוהה מזו של האדם שבו פגעו ובכספו הימרו.מאידך ההיטפלות ומיצוי הדין דווקא עם האוכלוסיה המוחלשת היא קיצונית לכיוון השני, גם כשהחב הוא למוסדות חזקים ואימתניים.

כל מילה בסלע! אני "שמרנית", עובדת קשה, משלמת מסים כחוק וזועמת כאשר המסים שלי מושלכים לטובת "פזרנים" חסרי אחריות, החל בטייקונים ש"מסתפרים"על חשבוני וכלה בבורים חסרי מודעות עצמית, שנכנסים להרפתקאות פיננסיות, ללא בטחונות כלכליים משלהם. חמלה יש בי רק כלפי מי שבאמת נקלע למצב בלתי אפשרי ולא צפוי, כמו מחלה קשה שהתגלתה.