אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

פרשת אלון קסטיאל: היפים והחיה

10 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

6.
תקשורת נבזית ושקרנית.
רוטנר רחלי העלתה פוסט על ינון מגל, דברים שאמר לה בלבד בזמן שהיה שיכור במסיבה. הוא לא הטריד אותה ולא מגע בה, הסיבות שלה היו פולטיות ונבזיות. אבל התקשורת והפמניסטיות ההזיות שחטו אותו. ולמה? כי הוא ימני? הוא לא בברנג'ה /של יפי הרפש השמולאנים? איזה ניבזים ולא מוסרים כל הקשקשנים. פתאום הם לא יודעים. לא שמעו ולא ראו. אבל "לעודד" את רוטנר הנבזית הם קימים.
אריאל | 25.11.16
5.
המשך לתגובה הקודמת (כלכליסט - רק 500 תווים?)
3. הצבעת על הסגידה לפרטיות, אבל שוב - האם מדובר בתוצאה, או במסובב? הרשי לי להציע הסבר אחר: מחקרים שנעשו בחקר קבלת החלטות הצביעו על העובדה המוזרה שאנו בני האדם מסוגלים להזדהות עם כאבו של אדם בודד, אבל לא עם כאבם של מליונים. רוצה לומר: המוח הרגשי שלנו מסוגל לעבד אינפורמציה רגשית על בודדים, אבל לא על אלפים. למעבר למדינה של 8 מיליון יש מחיר, וקוראים לו אלמוניות. 4. התחלת את המאמר עם חוסר ידיעה של האמנים, וסיימת אותו עם ״קשר שתיקה״. תחליטי: הם שתקו, או לא ידעו? הם רקובים, או לא?
אלעד | 25.11.16
4.
גיבוב של מילים יפות לא הופך אותן ל״מאמר״
לא ברור מהכתבה: 1. למה נחשפה רקבונה הדקדנטי של התרבות? בגלל שאנס כלשהו הסתובב עם קבוצה של אמנים בלי שהם ידעו? ואם הם היו שואלים או מודעים למעשיו - אז התרבות התל אביבית לא רקובה? 2. נתת כותרת של חיי בדידות אלימים: האם כל בדידות מביאה לאלימות? הכותרת מטעה בשאלת הסיבה והמסובב.
אלעד | 25.11.16
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת