השאלה הראשונה שהייתי שואל בשלב הבא של הניתוח היא: למה? למה המכשירים הללו הם כה אישיים? למה פיתחנו אליהם קשר כה אמיץ? למה אנחנו כל כך זקוקים להם עד שקשה לנו לחשוב על החיים בלעדיהם? את התשובות אנחנו לא צריכים לחפש בשדה הטכנולוגיה, ואף לא בתחום הכלכלה. התשובות חייבות להגיע מתחום הפסיכולוגיה והפילוסופיה, ואז להכתיב את הטכנולוגיה. אנא המשך בניתוח… המסקנות כבר תצאנה.

אינני מסכים עם כך שהשלב הבא הנחוץ להבטחת הצלחתו של מכשיר עתידי כלשהו הינו גמישות או רב-גוניות, וכן שמשקפי מציאות מועשרת יהוו בסיס למהפכה חדשה כשם שעשה הסמארטפון אך לפני כעשור. מציאות מועשרת - אולי (תלוי ביישום). משקפי מציאות מועשרת - לא בתכלית. אני חושב שכדי להבין ולדעת ברמת ביטחון גבוהה יותר מהם קווי המתאר שאנו מכתיבים אפילו מבלי שנהיה מודעים לכך לצורתו של המכשיר הבא או לאופיה של המהפכה הבאה, צריך להעמיק הרבה יותר באותו ניתוח נכון שהתחלת בו.

אני בהחלט מסכים עם דבריך עד למשפט: ״הקרבה היא תנאי יסוד״ שבפיסקה השניה. זוהי התחלה של ניתוח נכון ועמוק של הסיבות להצלחתו של הסמארטפון, ולסיכויי הצלחתו של כל מכשיר אלקטרוני עתידי. אך בשלב הזה נטשת את הניתוח העמוק, והגעת בחדות למסקנות כי מה שנחוץ עכשיו הם גמישות ורב-גוניות, ומשם לתיאור משקפי המציאות המועשרת לסוגיה במה שנראה לי כנסיון ניחוש, שחסר בו את קו ההגיון הרציף שיוביל מהניתוח שהתחלת בו ועד אליו ויוכיח כי משקפיים שכאלה אכן יצליחו.