ב-16.2.16 הגעתי למיון מאיר באמצעות אמבולנס בשעה 0600 בבוקר בקירוב. הגעתי במצב קשה ונוצלתי עוד באותו יום. אולם מרגע שהגעתי וגם שהוכנסתי לחדר ניתוח חלפו למעלה מחמש שעות ה

לפי המספרים נראה שכל המדינה חולה .. זה מתחיל בראש

אין ברירה צריך פרטי

עיר עם רבע מיליון תושבים בלי בית חולים משלה זו חרפה למדינת ישראל ואות קין על מצחם של אלה הפוליטיקאים, הלוביסטים והרופאים שחסמו במשך שנים רבות הקמת בית חולים בעיר.

ההחלטה על שחרור חולים ממחלקות האישפוז מתקבלת על פי רוב בסבב הרופאים בבוקר. אבל מכתבי השחרור לרוב לא נכתבים עד שעות אחר הצהריים המוקדמות, מה שאומר שהחולים בפועל משתחררים רק אחרי הצהריים. התוצאה היא פקק של חולים שממתינים במיון למקום שיתפנה במחלקות. אירגון מחודש של סדר היום של הרופאים היה יכול לעזור כאן. נכון, עדיין היה מחסור גדול במיטות, אבל לפחות יותר נסבל...

ראיתי כתבה שהוא טוב בקבלת מעטפות תמורת אוזן קשבת