הקומפוזציה שבועז מזמן נותנת הביט אחר מענין ולעיתים מביך על אנשים מוכרים אהבתי

אתה טועה לחלוטין וסתם משמיץ. הקיבוץ התחלק בכל, אבל ממש בכל הנכסים ללא תמורה. למי שרק רצה מכל ארצות העולם. מזרח ומערב. המשבר בקיבוצים לא שייך בכלל, והעושר לא היה רב גם. לעומת זה המצב היום לא כזה גרוע גם. השיטה לא עבדה.. היום יותר טוב.

לצלם ילדים מדוכאים, עצובים. זה רחוק מהמציאות. זה לאנוס מציאות בשביל תמונה "אומנותית". הטענה לפיה הקיבוץ הטוב נעלם היא הזויה. הקיבוץ היום יותר צבעוני חי ותוסס מאי פעם. הצלם "בודה" מציאות ומזייף אותה בקלות באמצעות המצלמה. אם הייתי מצלם תמונה צבעונית של ילדה רוקדת בבית קברות זה היה הופך את בית הקברות לסביבה שמחה? כשתמונה מבוימת היא מחטיאה את מטרתה לשקף מציאות.

הקיבוץ, יצירה מבורכת וייחודית לישראל. הקיבוץ נכשל בכך שלא ידע להתחלק בעושרו הרב, עם שאר העם. כך הוא הפך למסואב ולמאוס על כלל הציבור. הצילומים של בועז מציינים את הגסיסה המתמשכת עד היום של הקיבוץ ואת ההיפוך הגמור של מה שהיה פעם, היהלום שבכתר.

הרחק מהאור ומהתהילה, מצלם בועז לניר עשרות שנים יצירות מופת, אשר גם אם הן נכללים בסוגת צילום עיתונות הן יצירות מכל בחינה שהיא. ראוי לניר לתיבת תהודה רמה יותר לקול הייחודי שלו.