קריוקי באמצע הלילה, הורדת נוסע באמצע הכביש, זריקת לכלוך בכל מקום

משפט המפתח : ״ברור מתי מפגש מתחיל ומתי הוא מסתיים. ברור שבני השיח מאחלים זה לזה רק טוב, אז בשביל מה הקשקשת?״. בחברה שבה מאחלים רק טוב זה לזה אין צורך בסליחה. אני מאחלת לכולנו שנהיה ככה. רק ככה. וככה פשוט. למה לא בעצם?

מגיל קטן זה מה ששומעים : מלך ! נסיכה !

כולה הגיע מנתניה

מאליו. מגעיל ומדכא

והמשיך כאילו כלום, וזכותו לדרוס כל מי שלא ממהר לסור מדרכו של הוד מעלתו, כי הוא נורא ירוק וצודק עם האופניים החשובות שלו. כשניגשתי להעיר לו, הוא לא הבתכל בי אפילו, "יש לי בעיה באופניים שלי" אמר, מרוכז בכידון. מה שנקרא, לא רואה אותי ממטר. הוא צודק ונכון מכדי לשים לב לאנשים אחרים.

ב״האשה הטובה״ שבה קנינג אומר לאלישיה. את רואה שני אנשים הולכים זה מול זה ביציאה מבית המשפט ומתנגשים. אחד יגיד ״סליחה״ והשני יגיד ״תסתכל לאן אתה הולך!״. את (אלישיה) מהסוג שאומר ״סליחה״! . אחרי כמה סצנות הוא מתנגש בה בביה״מ והיא אומרת לו ״תסתכל לאן אתה הולך!״

והרי אצלנו שמות המשפחה הנפוצים אחרי כהן לוי הם פרץ ביטון דהן

מזכיר לי כיצד התעצבתי לשמוע שבניו-אינגלנד כולם חיים בצער נורא. כל משפט שני מתחיל ב-"I'm sorry". לפעמים לוקח קצת זמן לזהות את הפאסיב אגרסיב הקשוח שב-"I'm sorry that you feel this way".

ניפגש בצד השני