כ

לפי מיטב הבנתי, כדי למנוע הדרדרות למצב דמוי דיקטטורה שבו רשות אחת היא המנהלת את כל העניינים במדינה - דברים נבנו ככה שהמערכת המשפטית לא תשלט על ידי הכנסת או הממשלה. בתי המשפט מקבלים את החוקים מהכנסת ונהלי המשפט והתקנות מחוקקים על ידי הכנסת והממשלה, אבל מבחינת שיפוט לבית המשפט אמורה להיות אוטונומיה כמערכת מקצועית נפרדת. איזונים ובלמים מה שנקרא.

לא רק ב-1989. עד 1992 שני נציגי הכנסת היו מהקואליציה. רק ב-1992 לראשונה חולקו הנציגים לאחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה. אגב, גם ב-2009 היה אמנם נציג מהאופוזיציה (אורי אריאל) אבל הוא נתמך ע"י הקואליציה. מאידך, אף אחד לא פצה פה כשב-2013 נבחרו שני נציגים מהאופוזיציה (יצחק הרצוג ויצחק כהן)

ב-1989 הכנסת בחרה את נציגיה לוועדה לבחירת שופטים: דוד ליבאי מהמערך קיבל 64 קולות ויגאל ביבי מהמפד"ל קיבל 55 קולות. שניהם היו חברים בקואליציה.

מדהים עד כמה אינטריגות יש בין השופטים "העליונים", וכמה הם נלחמים להנציח את דעותיהם האישיות ע"י קידום שופטים ללא מזג שיפוטי ראוי, ובלבד שיהיה בעל אג'נדה כצלמו וכדמותו של האקטיביסט המשפטי אהרון ברק.

חיות היא מהאחרונים בבית המשפט העליון שראויה בכלל להיות נשיאה. היא אלימה עצבנית ושמאלנית.

איך בכלל אפשר לחשוב אחרת? הרי בראש מערכת הבריאות עומד שר הבריאות ובראש מערכת הביטחון עומד שר הביטחון וכך הלאה... במה שונה מערכת המשפט?