השאלה הינה לכמה שופטים יש את האומץ לא לעשות חשבון לטייקונים?

ראשית - הדיבידנד משולם לכלל בעלי המניות. השליטה בחברה נרכשה תמורת 6.5 מיליארד ש"ח, אבל הדיבידנד ששולם לחברה שרכשה את השליטה הוא 3 מיליארד ש"ח בלבד. שנית - הדיבידנד לא חולק ב-6 חודשים. הרי הדיבידנד המיוחד לבדו חולק ל-6 מנות חצי שנתיות, כלומר 3 שנים, ומדובר על התקופה שהחלה לפני הדיבידנד המיוחד והסתיימה אחריו. איך הגעת לזה שהוא חולק ב-6 חודשים? שלישית - מה רלוונטי מה ההון העצמי שהושקע לרכישת השליטה ? הדיבידנד לא הולך להון העצמי של בעל השליטה, אלא דווקא להחזר החוב שנלקח (המינוף), וצריך להיות מחושב כהחזר על נכס הבסיס. לסיכום - אני בספק עם את מצויה בחומר היטב, או אם את כלל מצויה בחומר - שכן מתגובתך, מעבר לפופוליסטיות שבה, עולות טעויות עובדתיות קשות וגם טעויות הקשורות להבנת המקרה.

הטיש משמין מרוב כסף. אולי יעבוד עבור שקל בחודש ויתרום את כספו?!

השליטה בחברה נרכשה תמורת שישה וחצי מיליארד,מתוכם יותר מחמישה מיליארד מינוף! הדיבידנד שחולק בשישה חודשים עולה 10 מונים על ההון העצמי שהושקע על ידי בעל השליטה וחמישים אחוז יותר מסכום ההשקעה של בעל השליטה. כמי שמצויה בחומר היטב(השתתפה בערכת הסיכומים),6 שנות פעילות כווצו לשישה חודשים!! הבנתך לוקה בחסר ,בלשון המעטה.

המניות שנרכשו מהוות 30% מהחברה, והדיבידנד מתייחס ל-100% מהחברה, ולכן זאת לא "חברה שנרכשה ב-6.5" אלא חברה שנרכשה לפי שווי של כמעט 22 מיליארד!. עכשיו הפרופורציה של הדיבידנד הרבה יותר הגיונית - חברה בשווי 22 חילקה 10. סתם לשם העניין בתשואת דיבידנד סבירה של 8% מדובר על 6 שנות פעילות ...