כשחייתי בישראל והבוס שלי ביקש לדון איתי על העלאה בשכר חשבתי לעצמי כמה הייתי מעוניין לקבל אבל הייתי אומר לו כמה הוא חושב שאני שווה, תמיד קיבלתי מספר נדיב בהרבה מעבר למה שחשבתי . מאז חלפו הרבה שנים עבדתי גם בארה''ב ובאירופה. בסקנדינביה זה בהרבה יותר פשוט ועד העובדים הארצי של הסקטור דן עם המעביד לגבי העלאת השכר פחות כאב ראש והרבה יותר משכורת.

תלכו לראיונות עבודה, תעברו אותם, תקבלו הצעה, אם היא שווה או יותר, תהיו כנים ותספרו לבוס, אי אפשר להפסיד בסיטואציה כזאת, אם לא קיבלתם הצעה משום מקום, אז אתם בבעיה קשה, וזה הזמן ללמוד דברים חדשים ורלוונטיים או לחשוב על הסבת מקצוע.

אני עזבתי 2 עבודות ,בטווח יחסית קצר לקבל משכורת ותנאים טובים יותר ,והצלחתי ככה הייתה לי עבודה ,חצי משרה ,שמראש חשבתי אליה כזמנית ,והבוס שם קמצן ושילם נמוך לרוב העובדים עזבתי שמצאתי עבודה במשרה מלאה ,בשכר טוב יותר ,אבל עדיין נמוך למקצוע שלי בהתחלה אמרו לי ,שאני מתחיל נמוך אבל יעלו לי בהמשך בפועל העלו את המטלות בעבודה ,אבל לא את השכר לשעה ,רק אפשרו לקחת יותר שעות עבודה ואז מצאתי את העבודה הנוכחית עם תנאים ושכר טובים לטעמי כי זה ישראל ,בדרך למדתי דברים מכל מקום ,צברתי יותר בטחון עצמי והיה לי זמן ללמוד עוד מקצוע ,קשור בעקיפין לעבודה ושיהיה לי זמן ,אני ילמד עוד מקצוע ,למה ? ,זה ישראל 2017 ,צריך הרבה אופציות לכל מקרה בדרך גם צברתי קשרים ,וכל עבודה עזבתי בשקט ,ועם התראה מספיק זמן לפני וראיתי מספיק אנשים ,משתכרים שכר נמוך ,כי לא מוכנים לעזוב שלולית קטנה ומוכרת בחיפוש אחר מקור מיים גדול יותר למרות שבן אדם ,מתוך עבודה ,יכול ללכת לראיונות עבודה ,בהרבה פחות לחץ וליתמקח טוב יותר על השכר ותנאים

אם אתה עובד טוב שמביא ערך למעביד, המו״מ יעבוד, ולא נדרש לחץ או איומים על המעביד. מצד שני, לכל עובד יש ערך מסויים עבור המעביד, ברגע שתתקרב לשם, יהיה קשה יותר לקבל תוספת שכר, עד בלתי אפשרי. ואם בעל זאת תצליח, אתה חי על זמן שאול במקום העבודה. בשלב כזה כדאי לחשוב איך להעלות את ערכך במקום העבודה. שיטת המעבר בין מקומות עבודה, יעילה רק בהתחלת הקריירה, אבל מתנקמת בך לאורך זמן. היום כשאני מנהל מחלקה, אני נוטה לא לקלוט עובד שעבר שש מקומות עבודה בעשר שנים... פשוט לא שווה לי להתעסק עם עובד כזה.

הטענה כאן לגבי אי ציון ציפיות שכר ממש מטעה ובאה לרעת המועמדים, חבל שיהיו כאלה שישתמשו בעצה זו. הרבה פעמים ציפיות שכר זה כלי סינון ומי שלא יציין ציפיות שכר ישלל עוד לפני הגעה לראיון פרונטאלי. חבל...מה גם " מריחת זמן" של המראיין רק מגדיש את העובדה שהמועמד/ ת לא עשו שיעורי בית לגבי השכר לפני שהגישו מועמדות למשרה. העוגן שמתייחס לעולם המכירות בכלל לא רלוונטי פה!

אהבתי את התגובה שלך. כל מי שאני מכיר שלא מרוצה מהשכר, נמנע מללכת למקומות שמציעים יותר בגלל פחד והתרגלות לאזור נוחות. אבל ראיתי שכשמודיעים שעוזבים או נמצאים בתהליך במקום אחר, פתאום המערכת נכנסת ללחץ ומציעה העלאה..

לפעמים עדיף לקבל את רוע הגזירה. אם החלטת לעזוב- תעזוב העלאת שכר צריכה לבוא ביוזמת ההנהלה ושיתוף עם העובדים. היום כבר אין העלאות יש שכר גלובלי תעבוד 200 עד 300 שעות בחודש אותו שכר. תעבוד 186 יסתכלו עליך בעין עקומה

ואם לא צריכים אתכם, לא יעלו לכם גם אם תעבדו 12 שעות ביום ותצחקו מהבדיחות של הבוס.

המעביד יודע את ערכם של האנשים, הוא חרד כל הזמן שיעזבו אותו הטובים ואז גם ישאר עם הבינוניים וגם יאלץ לשלם לבינוניים שכר גבוה. המעביד מעלה לטובים את השכר כל הזמן. אם המעביד לא העלה את שכרו של העובד, לפחות פעם בשנה, משמע המעביד לא מעריך את העובד - זו עובדה. אם העובד לא מקבל זאת הוא מוזמן לחפש עבודה אחרת וכך להעלות את שכרו. הדרך היחידה להעלות שכר ביוזמת העובד הינה להחליף עבודה, מול מכתב התפטרות המעביד יעלה שכר או שלא. דיון עם המעביד על העלאת שכר זה לחלשים.

1. התמקחות על שכר בראיון עבודה ובקשת העלאה אלו שתי סיטואציות שונות לחלוטין לא כדאי לערבב ביניהן 2. שיתוף המנהל בקשיים אישיים לגמרי רלוונטי ויעיל בהרבה מצבים - אם אתה עובד מוערך, הבוס לא ירצה לאבד אותך וישמח לדעת על קשיים בזמן. ובכלל כנות ויושר עוזרים. לא כל החיים זה פוקר 3. מה שבאמת לא כדאי לעשות כמעט בשום מצב זה לאיים באופן ישיר בעזיבה.