תודה לגל לוי שלא שכח את העולים , שהם כבר ותיקים הממתינים לפחות שני עשורים בתור ומספרם פי עשרה מן הממתינים היותר וותיקים. ותיקונים חשובים מאד - תמיד תמיד , למן שנות החמישים , היתה מדיניות של מכירת הדיור הציבורי לדייריו, גם במרכז הארץ וגם בפריפריה.זוכרים את הפרסומת - "דייר עמידר, רכוש דירתך מעמידר". אבל התקציב הממשלתי לבניה נשאר יציב, כגודלה של העליה. הבעיות החלו בסוף שנות ה - 70, לאחר עליית הליכוד לשלטון והפסקת הבניה הציבורית קשורה קשר הדוק לשינוי הפוליטי. החוק של רן לוי הגיע במענה למדיניות האוצר להפסיק את מכירת הדירות לדיירים והתנאי היה שהכסף מן המכירה יילך לבניה חדשה של דיור ציבורי. הכסף נעלם ותחפשו אותו גם בהסכמים עם הסוכנות.

תשובה נכונה ובהירה של גל לוי. באנגליה גם אחרי תאצ'ר 60% מהבנייה בדיור הציבורי מומנה על ידי המדינה. רק ב - 2010 ירדו המענקים ל - 20%. ועדיין הדיור הציבורי באנגליה שהיה לפני תאצ'ר כשליש מכלל מלאי הדיור, היום הוא כ - 17.5% מהמלאי (אצלנו אחוזים בודדים). באנגליה כמו בהולנד פעולת חברות הדיור החברתי (רובן חברות ללא כוונת רווח), מוכתבת על ידי חוקים הנחקקים כל כמה שנים ורגולציה מתאימה. חוקים אלה קובעים מה תהיה תקרת השכר של זכאי הדיור הציבורי (שם "הדיור החברתי"), איכות הדיור בפירוט, הכמות שעל ספקי הדיור החברתי לספק,כללים ליציבות פיננסית וגו'. אצלנו חברה אחת גדולה, מושחתת, שעדיין מתייחסת לדיירים לא כלקוחות מכובדים (כמו שם) אלא כחיילים על לוח השחמט שנועדו ליישב את קווי הגבול כמו בימי העלייה של שנות החמישים. אין חקיקה בכלל ומעט מאוד רגולציה.

הגיע הזמן להחזיר את הכספים שנגזלו הגיע הזמן להשקעה תקציבית . רק בנייה מסיבית של דיור ציבורי זה הפתרון למצוקת הדיור . כחלון אומרות לא לגיוס אגרות חוב באמצעות חברת "עמידר חברה מסכנת" .