קשקוש, המבוגרים מבינים מתי "דופקים" אותם. לפעמים הם משתפים פעולה אם אין להם אלטנטיבה. בעבודתי יש עובדת בת 55 בערך שעושה פי 3 עבודה מילדה בת 25 פשוט היא עושה זאת 20 שנים. בכל פעם שיש העלאות שכר מקדמים את הילדה אף על פי שהתפוקה - סבירה למי שיש שנתיים ניסיון. לאחר שנתיים הילדה עוברת חברה, מוסיפה 20% למשכורות ומגיעה ילדה חדשה ללמד. המבוגרת יודעת שבכל פעם שיש העלאות שכר היא לא מקבלת כלום - פשוט כי המערכת יודעת שהיא לא תעזוב בגיל 55 ולכן אפשר ליבש אותה. את תוספות השכר והבונוסים מעניקים למי שמהמערכת חוששת שיעזוב. אז האם המבוגרת שהיא שונאת את הבוס ואת החברה? לטעמי ממש לא. היא זקנה אבל לא טיפשה להבין ש"דופקים אותה עד העצם". היא זקוקה לכסף ולא תעזוב - את זה יודעים גם המעבידים שלה ואז מה אם היא פותרת בעיות בדקות שלפחות מנוסה לוקח ימים?

בסוג העבודה ובסביבת העבודה (אנשים ומנהלים)

לקחת חופש של שבועיים-שלושה. ולנסוע לטיול-זה פתרון קיים להרבה אנשים עובדים. עם-זאת, תקופת הזמן קצרה מידיי,ויקרה מידיי. ואז אתה נאלץ לחזור לעבוד ולהשלים שעות נוספות על מנת לשלם את החופשה היקרה. הפתרון שאני מצאתי, היה לקחת חופשה ללא תשלום ממקום העבודה שלי. הגדרתי חופשה של 3 חודשים שלמים!!! לא ביזבזתי את החופשה הזאת בטיול יקר וחסר אחראי. אלא, עסקתי בדברים אחרים. פיתחתי את התחביב שלי לרמה של עיסוק יומיומי. לאחר 3 חודשים, חידשתי את המצברים, וחזרתי לעבוד במקום העבודה שלי, כאילו אני עובד חדש שנכנס למקום חדש. מלא מוטיבציה, הרבה יותר רגוע, סכום הכסף ש״ביזבזתי״ במהלך שלושת החודשים האחרונים היה פחות, אלמלא הייתי לוקח חופשה קצרה ואינטנסיבית. כיום אני עובד כ-200 שעות בחודש. ( כמו מקודם ). אך אני אוהב את מה שאני עושה, ולא ממורמר על כל העולם. החופשה גרמה לי לקחת את הכל בפרופורציות. נ.ב. אני בן 45

מגיל 55 ומעלה התחלתי לשנוא את העבודה וסבלתי בה בכל רגע נתון. בכל בוקר כשהתעוררתי,שאלתי את עצמי איך אני סוחבת עוד יום עבודה בן 9 שעות ? הייתי צריכה בולדוזר שידחוף אותי מהבית החוצה אל מכוניתי. וכשכבר סוף סוף הגעתי לעבודה,הייתי מסתכלת כל הזמן על השעון . וכשהסתיים יום העבודה,הרגשתי כמו אסיר משוחרר.וחוזר חלילה. וכך עבדתי כ 7 שנים,עד שפרשתי לגמלאות וקיבלתי את חיי במתנה.

לילדי תמיד אמרתי שאם לא טוב להם במקום העבודה שיעזבו. לא משנה המשכורת הגבוהה. מצד שני יש אנשים שמצבם ממש עדין ואינם יכולים לעזוב עבודה לאור התחייבויות כספיות.

אני שותר במשתרת יסראל ומהוד מהוד נאנה מלהצור אנשים ולהתריד את כולם מידי יום ביומו. איזה כיף לי! גם לא למדתי בבצפר יסודי וגם איתקבלתי ליות שותר במשתרת יסראל!

אצלי זה התחיל בגיל 30

הייתי ככה קרוב לעבור עבודה ובסוף זה השתבש מאז רק שחור אני רואה לא בא לי לקום לעבודה ומה שאני רואה שוק העבודה בירושלים לא משהו. אם יש הצעות אני שמח