ההצגה "עושה כרצונו" במילה אחת: אכזבה. בכמה מילים: לא מצדיק את המחיר הגבוה של הכרטיסים! להצגה הזאת הלכתי בעיקר בגלל הספר החזק שכתבה אסתי וינשטיין. ברור לי שהצגה או סרט אינם יכולים להשתוות לספר! אבל פה מצאתי הצגה יבשה, שפרטים רבים מהספר שונו/ קוצצו/ והפכו את הסיפור המקורי למשהו אחר. הבעל למשל מתואר כאיש טוב בהצגה, האמא מוצגת כיד ימינה של אסתי, תמי הבת מוצגת כאילו הצטרפה לאמא כשהיא עדיין רווקה..ועוד כהנה וכהנה...בקיצור, אפשר לוותר!! הציון שלי: 6 (בגלל ההשתדלות של השחקנים).

כמו בכל העולמות שאנו חיים בהם עדיין אישה היא נחותה והדרך להתעלל באישה היתה תמיד להכאיב לה בנושא הכלכלי ובנושא הילדים. (וזה בדרך כלל מתאפשר כשיש ילדים)בעולם החילוני המצב קצת השתפר, אם כי רחוק להיות מושלם. בהצגה רואים שמעמד האישה מאוד נחות ואין לה שום זכויות. באיזו מדינה מתוקנת מאפשרים ניתוק של האישה מילדיה? איך התאפשר הדבר הזה? אישה שנקלעת למצוקה היא לבדה, ללא עזרה משום גורםאישה שהתחתנה רע נידונה לעוני וחיים קשים ברוב המקרים. אלא אם יש לה משפחה עשירה שמחלצת אותה. אף בית משפט או חוק לא יעזרו לה.

והתוצאה בתאטרון זה ובכתבה זו.

אולי את חסידת גורנישט אבל לא גור אחרת לא היית מקשקשת בקומקום. הגיעה הזמן להסיר את הקרום מעל הפצע המוגלתי הזה ששרוי בחושך, בערות , אימה ופחד ולגלות לעולם את מה שמתרחש באמת ב״עולם הספר״ של גור

איזה גיבוב של שטיות..אני חסידת גור ואין בספר הזה שום אמת.. עובדה שאני גולשת באינטרנט וכותבת תגובה....