אני הולך כעת להיות עצמאי כי בגיל 50 אני לא יכול להחיל מחדש בתנאים של סטודנט. למרות שיש לי לקוחות ולמרות הקשרים אני רועד מפחד. אם היתה לי אפשרות לחזור להיות שכיר בתנאים סבירים הייתי עושה את זה.

כמה מיסים משלמים והמדינה לא נותנת שום.... בטחון.....אין ביטוח לאומי ואין כלום

אני לא מסוגל להיות שכיר וסרבתי להזדמנויות להיות כזה, בתפקידים טובים ומענינים. לפעמים בלילה, כשאני מתקשה להירדם, אני מקלל את עצמי על הרגע הזה. כי נכון שעצמאי זה נפלא, כשאתה יכול לקחת לעצמך יום חופש ואין לך בוס לתת לו דין וחשבון, אבל זו גם חרדה עצומה כשמשהו שהשקעת בו לא מתקדם או שההזמנות לא מגיעות. אני לא מסוגל להיות שכיר, זה מנוגד לאופי שלי. אבל לפעמים זה לא קל. ואגב - גילנות (אפלייה על בסיס גיל) נכונה גם לעצמאים, מה חשבתם??? עצמאי צעיר ורעב שרוצה לחדור לשוק וגר אצל הוריו יבצע עבודה במחירי הפסד. הוא עושה זאת מתוך מחשבה על העתיד, בו יוכל לגבות מחיר גבוה, כשיהיה מוכר יותר. מה שהוא אינו מביא בחשבון הוא, שאז יבוא עצמאי צעיר ורעב כמו שהוא היה וייקח לו את העבודה... מנסיוני, העצמאים היחידים שמקומם מובטח הם אלו שאנחנו זקוקים להם בצורה נואשת: עורכי דין ורופאים, בשעת צרה כמובן

ראו טבע עם קביעות שלחו לבית

אחרי 20 שנה זרקו אותנו עם קביעות. ותחשבו על זה

הניסיון גם שלי וגם של בעלי הראה לי כמה אכזרי שוק העבודה ואין בו בטחון. מצד שני להיות עצמאי מאוד לא קל. לי אישית לקח כמה שנים עד שהצלחתי. אבל כשמצליחים אז מאוד כיף להיות עצמאי. מה שבטוח, להיות עצמאי בהחלט מלמד על יכולות אישיות אחרות ונוספות שמאוד, מחשלות.

זה מאד תלוי . אם מדובר בעובדי מדינה עריה מעועצות ביטוח לאומי צבא ומשטרה. בכל הגופים האלו יש פטנט שקוראים לו קביעות . הקביעות היא הביטחון שיעסיקו אותך גם אם לארוצים עד הפנסיה. שונה הדבר במגזר הפרטי שם באמת עובדים קשה על הכסף ואין ביטחון תעסוקתי

כי להביא מישהו צעיר זה יותר זול. אין בטחון תעסוקתי כשכיר רק ניצול. כבר 5 שנים עצמאי מרוויח פי 8

הכי טוב להיות שכיר עם משכורת טובה ותנאים טובים בארץ ישראל מעטים העצמאיים שמתעשרים רובם סוחבים את העסק על גבם

אני עובד כשכיר 20 שנה בתפקידים יחסית בכירים.בשנה האחרונה הבנתי כי לא לעולם חוסן והקמתי עסק קטן(מכבסה)עם שותף וממשיך לעבוד כשכיר ומכניס עוד הכנסה יפה שהולכת כוחה לחסכון ליום סגריר או אפילו קריר

להיות עצמאי בארץ זו התאבדות. אין שום היתרון להיות עצמאי בארץ

בתור עצמאי 20 שנה .שכל אחד יקבל את ההחלטות לעצמו.לשכיר אין דאגות ליום המחר ואצלו ישנה הרגשה של יציבות עד שמגיע הפיטורים.לעצמאי יש דאגה תמידית לעתיד ולרצף של עבודות להמשך והתנהלות מול השותפים הסמויים.כל אחד שיעשה מה שטובלו

אחיתופל ! לא אחיטופל

כל מילה בסלע. שוק העבודה משתנה. ויותר גרוע, כשכיר לא ניתן לנצל שום הזדמנות. נכון גם היה לציין שכעצמאי המיסים הופכים את הפרויקטים למגוחכים לעיתים. אז לומדים לתמחר ומתקדמים. וכן, הייתי סמנכל בחברה גדולה. והמנכל לי לא הלך לשומקום. ואז היו קיצוצים. ופוטרתי. ואחרי ההלם העז, התחלתי לעבוד שוב כשכיר, אבל פתחתי עוסק, והקמתי אתר. ומהרגע שזה קרה התחלתי לקבל פניות ממנהלים שהכירו אותי וסמכו עליי. וזה הכניס לי כסף יפה והרבה אתגר ועניין לצד כל עבודה שעשיתי מאז. ואין לי כיום שום רצון לחזור אחורה. בהצלחה.

האלטרנטיבה ללהיות שכיר זה UBI universal basic income ולא להיות פרילנסר. לפחות עבור כ- 80 אחוז מהאנשים.

אני עצמאית ושכירה כבר 2 עשורים ונהנית משני העולמות. תודה לבורא העולם

לא ייאמן הרמיזה או לא רמיזה שמדברת על בני 40 כאנשים חסרי אנרגיה, ביזיון. אני מעל 40 ומלא אנרגיה פי 2 מכל בן 20-30 שנמצא בסביבת העבודה שלי. אני יותר יצירתי, יותר מעודכן בטכנולוגיות חדשות ורוצה לשנות את העולם יותר מהרבה מהם שרוצים שרק יהיה להם טוב. אז בלי בלבולי שכל, זה מקומם לקרוא כתבה כזאת עם נרטיב כזה פרמיטיבי, רדוד וחלול. מבין את הרצון "לעזור" אבל עצם הכתבה פשוט מקומם.

תחרות בין נותני שירות, חרדה קיומית ולהשיג מספיק פרוייקטים ועבודה... לרדוף אחרי לקוחות לתשלומים, תזרים מזומנים, שיווק, לא הכל ורוד.

בתור פרילנסר לשעבר, כמה דברים שלא כתובים בכתבה: 1. זמינות לקוחות ופרוייקטים. חברות שוכרות אנשים בשביל פרוייקט של שנה שנתיים שלוש. לא שלוש חודשים. זה לא פרוייקט דף בית. 2. באותו ההקשר, כפרטי, אתה מקסימום יכול להרשות לעצמך 2 לקוחות כדי שתוכל לתת תפוקה נאותה ללקוח שלך. 3. תשלומים - אפילו אצל לקוחות בינלאומיים שעבדתי איתם בישראל, פתאום ה- 90 פלוס הפך להיות נורמה. או אפילו 120 - 150 פלוס. למדו מההישראלים לשלם בשנה הבאה. ואין לך למי לפנות. 4. להשיג את הלקוחות עצמם. xplace זה לא בדיוק זה ואין לך מנהלים שמשוועים לפרילנסרים. כל החברות מחפשות שכירים. אם אתה לא בתחום מינימום חמש שנים ולא פיתחת קשרים, וגם זה לא מבטיח כלום, מאיפה תשיג לקוחות? אין תרבות פרילנסרים כאן. רק האלו שהמעולים שיכלו להרשות לעצמם לקחת את הסיכון הפכו לפרילנסרים. וגם זה במשורה.

הכללות זו השטות הכי גדולה שיועץ תעסקוה יכול לעשות.

שכיר לא יודע לא מבין לא רוצה רק תביא לי ותביא לי מה רע אין סיכון אין אחריות

ארגון אולי לא צריך פרות, אבל הוא צריך עובדים ותיקים שמכירים את הפרוייקטים והלקוחות לאורך שנים רבות. כשתהיה תקלה אצל לקוח בפרוייקט בן שנתיים, אף פרילנסר לא יתייצב. כנ"ל כשהלקוח יבקש לנבור בהזמנות שלו מהעשור האחרון. לוותק בררגון יש יתרון וממהלים שלא רואים את זה - עדיף כנראה שילכו להיות פרינסרים שם יעשו פחות נזק