שמינתה את וילנר, ווילנר מחזירה לה. אסביר. איילת שקד שמה לה למטרה להפסיק את התובענית הייצוגיות, וקבעה אגרה על סך 8000₪ בשלום ו 16,000₪ במחוזי

יתכן ומשרד עו"ד מרוויח "מכספי" התביעה, אבל המרווחים העיקריים הינם כלל הציבור שבאמצעות הגשת התביעה הייצוגית ירתיע את הגופים הגדולים מלגזול כספים. הרי ברור שלא היית תובע את חברות הביטוח על 3.5 ש"ח שגזלו ממך ובינך לבניך היית רוצה להגיש תביעה נגדם, הלא כך? תראה אם כן באותם 3.5 ש"ח שגזלו ממך שכ"ט עבור התביעה שהיית רוצה להגיש נגד אותם גזלנים

לשיטתך, חשוב לא ל'הטריד' את העליון והערכאות תחתיו בשל אפסות הפיצוי שעתיד לקבל לקוח יחיד בסופו של תהליך משפטי 'מייגע'. מכך נובע: א. כדאי לחברות ענק לעקוץ לקוחות בקטנה (שקלים בודדים לשנה), הן לא תיענשנה כלל. במלים אחרות, הגזל משתלם. ב. איך למנוע זאת? -- בהליך פשוט. במקרים כאלה ניתן לחלק את סכום הגזל המצטבר (עשרות מיליונים לאורך שנים) בקרב הציבור -- עמותות רווחה, קרנות צדקה, מרכזי אוכל בחגים לדלת העם ועוד כהנה וכהנה. תועלת לציבור במקום פיצוי מגוחך ליחיד. כמה פשוט, כמה צודק.

לא ייתכן שעורכי דין ימציאו תביעות סרק בכל שני וחמישי ויטרטרו את המערכת על "טעויות" שונות, ובכך הם , העו"ד יזכו לשכ"ט שמן , כאשר סך האזרחים מפסידים כמו במקרה כזה. שהרי, אם חברות הביטוח יפסידו הם יגלגלו בסופו של יום את הפסדיהם על פני כלל הציבור, לפי עקרון של "מפזר הנזק הגדול", וזאת באמצעות העלאת העמלות/פרמיות, וכו'. סוף דבר- תוצאה יעילה לעם ישראל, אך השאלה אם הניתוח של כב' השופטת היה כלכלי. צריך לקרוא...

פסק דין בעייתי מאד שחותר תחת הרציונאלים של תובענות ייצוגיות ותחת עקרון הפרדת הרשויות

לא בשביל זה מינו אותם?

לפי החישוב שהוצג כאן, חברות הביטוח הרוויחו מהעניין 15 מיליון ש"ח. זה נראה הרבה, עד שמבינים שהרווח השני של הפניקס לבדה עומד על 750 מיליון בערך - כלומר הגבייה הזאת מהווה בערך חצי פרומיל מההכנסה של חברות הביטוח. ומהצד השני - אם יחזירו את כל ה15 מיליון האלו, כל מבוטח יקבל אולי 3.5 ש"ח - זה סכום שלא שווה אפילו את הפקדת השיק. היחידים שיראו כסף משמעותי כלשהו הם עורכי הדין של התובע. האם בשביל להחזיק פירמת עורכי דין צריך לבזבז את זמנו של בית המשפט העליון?