כל עובד צריך לדעת שאפשר לפטרו אם הוא לא עושה את עבודתו כמו שצריך, בין אם הוא עובד באותו המקום חודש ובין אם הוא עובד באותו המקום 20 שנים ברצף. קביעות רק גורמת לתופעות שאין להן מקום כמו פיטורים פיקטיביים של עובדים פעם בשנה כדי שלא יצברו ותק לקביעות ועובדים שמתנהלים בצורה לא תקינה מתוך ידיעה שאי אפשר לפטר אותם, ומגבירה העסקת עובדים דרך מיקור חוץ (=עובדי קבלן) כדי להקטין למינימום את מספר העובדים שזוכים לתנאים מפליגים כתוצאה מהסכמי השכר השערורייתיים במגזר הממשלתי. אין במגזר הממשלתי כמות אינסופית של כסף- בסופו של דבר הטבות לעובדים מסויימים בהכרח באות על חשבון הטבות לאחרים. לעולם לא תהיה קביעות לכולם- כך שהענקת קביעות לעובדים נוספים רק מחמירה את הבעיה שהיא פערי מעמדות בין עובדים שונים באותו האירגון על סמך ותק. כנראה שעובדים שכבר זכו לקביעות הם מקרה אבוד- ההתנהלות ההגיונית היחידה היא הפסקת הנוהג הפסול הזה, כך שמספר העובדים שיש להם קביעות ירד באופן טבעי עם היציאה לפנסיה של בעלי הקביעות הקיימים. עובדים צריכים לקבל בונוסים על איכות העבודה שלהם- לא על כך שהם טרחו לא לעבור מקום עבודה במשך X שנים.