תמוהה תגובה ארוכה שכזו בעילום שם. למה להסתתר? הסיבות שבית הדין הרבני הגדול דחה את תביעת האשה רבות. רק אחת מהן היא הבגידה. ובאשר להתגבשות השיתוף טרם הבגידה, הניתוח של כב׳ השופט עמית, עם כל הכבוד לא הוסכם על השופטים האחרים בהרכב ובעיני אינה נכונה. השיתוף בנכס חיצוני להבנתי הינו שיתוף על תנאי עד למועד המימוש שלו. ולכן הוא לא התגבש טרם הבגידה. תקרא היטב את פסק הדין של כב׳ השופט שטיין. ולגבי ההערות - לדעתי הן מאוד רלבנטיות כדי להבין את התמונה בכללותה.

אמרת הכל נכון, מלבד דעתך שלא מסתדרת עם העובדות שהבאת. ברגע שהשאלה אם היה שיתוף או לא - רגע לפני הבגידה, אין קשר ולא אמור להיות קשר לבגידה כלל. כלומר, לא ניתן להגיד שבגידה אפילו במעט תהיה תנאי מפסיק לאותו שיתוף שהיה או לא היה. כל השופטים בפסק הדין פסקו את זה בלא יוצא מן הכלל. ההבדל היה כש-2 שמרנים מתוך ה-3 החליטו שזה לא עניין מהותי והם העדיפו לפסוק עפ"י החוק היבש הישן ולהתעלם מהפסיקה שגובשה במהלך השנים, כי כנראה זאת השקפתם. בדיוק כפי ששקד רצתה ד"א. לכן, לא מן הנמנע בלשון המעטה שבפסק דין בהרכב גדול יותר התוצאה תתהפך כמבוקש. גם אם כל הכספים היו שלו, נטל ההוכחה להוכיח שלא הייתה כוונת שיתוף היא דווקא של הבעל, כאשר מוכיחים שהם חיו 30 שנה ביחד תחת אותו בית. ההערות שלך בסוף הכתבה כלל לא במקום, בכל אופן, בטח שלא האחרונה בהם.