יצירות טמיר נמכרו תמיד ונמכרות גם היום בעשרות אלפי דולרים. בארץ ובעולם. ראה מכירות אחרות בתירוש במצא ארט ובעיקר בסותביס.

כיום ניתן לקנות ציור שמן של טולצינסקי במחיר נמוך מצבעי השמן והקנבס. אלמנתו במו ידיה חיבלה במורשת של פקיד משרד החינוך והצייר טמיר. ארץ קטנה עם יותר מידי יהודים. אם אני לא מרוויחה שכולם יפסידו.... לא מבין מה פרסלר מצא באמן מלבד סחורה בתולית שאף אחד לא רצה והייתה ברובה בידיו.

פרסלר באמת לקח אוסף של בן אדם יחסית אלמוני ויצר לו ערך, בעבודה קשה והרבה יחסי ציבור, בלעדיו זה לא היה קורה, לעומת זאת האלמנה בזמנו מכרה במה שהיא חשבה שהאוסף שווה, הרי אם היתה חושבת שאפשר לקבל יותר היתה עושה כך, הרי פרסלר לא אסר עליה לקבל הערכת שווי,אז קצת לא הוגן לבוא עכשיו אחרי שנים אחרי שהוא השקיע את כל זמנו ב״השבחת״ המותג ולטעון שהיתה פה הונאה כלשהי, כמו כל אספן/ סוחר למשל בכלי רכב ישנים שקונים מכוניות נדירות ומעלימים אותן לכמה שנים ואז הן צצות שוב יקרות בעשרות או מאות אחוזים,

Alert(3)

אם הערעור יתקבל , נראה את היצירות האלה במקומם הטבעי ובמקום שבו הבטיח יגאל שהם יהיו לכל המשמיצים : ממליץ לחשוב יותר עמוק ויותר רחוק

מכיר את יגאל מגיל כמעט 0 , גדלנו יחד . אדם נדיר , לוחם , איש עסקים ואיש אשכולות הדבר הכי גלוי וראוי אצלו זה שהוא נאמן למה שהוא מאמין בו הוא לא השלים את התהליך , זו דעתי . לבנות ערך זה תהליך ארוך וקשה ואין מוכשר יותר ממנו לעשות זאת להפוך את היצירות למפורסמות , זה תהליך הרבה יותר קשה וארוך ולא לוקח כמה שנים בלבד אני יודע שיגאל התחייב וגם היה מצליח ליישם , בדרך שלו , הנכונה לו (ולדעתי גם המהירה ביותר) את מה שהבטיח ... תראו למי ובכמה מכר ותראו את בניית הערך אבל לא את סוף התהליך

יובל היה ויהיה אחד האנשים היותר איכותיים, מאוזנים וחכמים שיש. עורך דין מהשורה הראשונה. כל הכבוד יובל

סוחר האומנות לקח את הסיכון הכספי (רטרואקטיבית מזלזלים פתאום ב 380,000 ש"ח) בנה לאומן "שווי שוק" לאורך שנים. שיווק אותו כמו שלא קרה לאומן כל ימי חייו. הצלחה במכירת אומנות היא לא רק פונקציה של כשרון האומן.......אבל עכשיו האלמנה מתחרטת..... אם תקבל לידיה את יצירות העזבון בחזרה יעלם שוב זכר יצירותיו של בעלה. ערכן יצנח. וה אפילו הקונים ששילמו אלפי דולרים לא יוכלו לעולם למכור את היצירות במחיר שנרכשו

סיפור מרתק, תמונות יפייפיות, היכן אפשר לראות אותן? התופעה של אמנים שלא מבינים עסקית ומנוצלים אינה תופעה חדשה. פרסלר היה צריך לעדכן אותה בפוטנציאל שצופה לציורים ולא להסתיר ממנה. לקח לאומנים - משנה זהירות.

כן , הציבור התמים , העמל , המזיע , אשר רק שואף לגדל אצלנו במדינה דור תמים , עמל , מזיע , בלי שטיקים ובלי טריקים תודה כלכליסט

אולי לא תגובה פופולרית ,אבל הבן אדם פרסלר לקח את כל הריסק עליו ,שילם 380 אלף שח ועסק יום וליל בהצגת ומכירת הסחורה ,אם 380 אלף שח זה סכום ככ נמוך ,אז למה מכרה?

רואה עצמי (גם) בתורת אמן יוצר, פלסטית. בביתי מאות מיצירותי ובתוכן עשרות שאני מחשיב את ערכן הכספי במאות אלפי דולרים. וזאת בניגוד ל"שדרים" שאותם אני מקבל... כך ש(מצד אחד) פשוט "חילקתי" כל חיי מאות יצירות שלי לעשרות רבות של מוסדות,פרטים...ומצד שני אני שמח להנות מה שיותר בני אדם / מתוך הבנה שעלי להיזהר מפגיעות נוראיות כמתואר...

שמתחזה לחוקר פרטי ועוקץ גרושות תמימות ואלמנות

של יצירות אמנות ללא קשר לערך האמנותי והאיכות שלהן.

הכתבה מאירה בפנינו את מר פרסלר,סוחר אומנות מיומן ובעל ידע אומנותי רב שאיבד כל מוסר ,צדק,רחמים וחמלה .ניסה להונות אישה חלשה,שבורה ובודדה תוך שהוא מספר לה סיפורי שקר וכזב.הכל למען בצע כסף.איזו ציניות ........ חבל שהבוררת ,הגב' גרטל לא קנסה אותו בגין הונאה זו.

טמיר אכן צייר נפלא ולא מוערך דיו. בחרתי לשים תמונה שלו (ברשות יגאל פרסלר) על כריכת ספרי Five Selves (חמש פנים) ורבים אומרים לי איזה ציור נפלא. אבל כשאני אומרת שמשה טמיר צייר את התמונה, אנשים לא מכירים אותו. חבל מאוד.

יש לי רק ציור שמן של דיוקן שלי (עצמי) שגם הוא לא תלוי על הקיר

כנראה שיש סוגים שונים של תמונות. אני בטוח שאנשים לא רכשו תמונה בעשרות אלפי דולרים כשאפשר לרכוש אותה במכירות פומביות בהרבה פחות.

היה לקרוא את התגובות...

ראיתי מספר עבודות של משה טמיר במכירות פומביות סביב מחיר של 1000$.טמיר צייר טוב שלא עסק בקידום עבודותיו.מבלי לשפוט את פרסלר, שערך גם תערוכה לציירת הנשכחת לאה גרונדינג, הוא ראה ביזנס מול עיניו.צריך היה לשלם יותר תמורת עבודות טמיר, חבל שנאלצו לדיון משפטי ולא הגיעו להבנות כלכליות לפני.בכל מקרה, לאחר הערעור של פרסלר, יש לקוות שטמיר יזכה לתערוכת יחיד במוזיאון חשוב והקהל יהנה מיצירותיו.

יש משהו ומן האמת בדברים שרשמת. לפיקסו היה ידיד כמבקר אמנות ידוע. הוא הרעיף עליו שבחים בכל הזדמנות, ואף לא מילת גנאי אחת על העבודות שלו. אני מאמין שמבקר האמנות פעל כך, מתוך ידידות עמוקה עם פיקסו ולא מתוך ביקורת של אמת. פיקסו זכה לקבל יחסי ציבור חיוביים מתחילת דרכו. לוליי אותו מבקר אמנות, הוא לא היה מגיע לאן שהגיע. פורד כבר אמר, שיווק זה 90% פרסום ו10% כישרון ועבודה קשה.

לעבודות של האמן הזה היה ערך אפס - אולי אפילו פחות. עבודות ששוכבות באיזה מחסן של אמן לא מוכר לא שוות כלום. אולי מצער - אבל ככה זה. יש עוד מאות אמנים מוצלחים יותר שזה מה שקורה לעבודות שלהם. אם לא האדון פרסלר הן היו פשוט נרקבות ונזרקות לפח. וברור שהוא לא שילם גבוה - כי לך תשים כסף על עבודות עם ערך אפס, בתקווה שתצליח למכור אותן ביוקר. אני לא הייתי שם על העבודות האלה שקל. ופרסלר הלך וקנה ועבד - והוא עשה את זה בשביל להרוויח כסף. והגברת צריכה להגיד לו תודה רבה על זה - כי בלי זה אף אחד לא היה שומע על בעלה. כלום - נאדה ! ומי שחושב אחרת - גם העבודות של אורי רייזמן עברו סיפור דומה. גלריה גורדון מכרה למיטב זכרוני את העבודות לאספן ב 25 דולר לחתיכה, ורייזמן מכר את כל המחסן בכמה פרוטות. לפני אותו אספן אף אחד לא התעניין ברייזמן. ואותו אספן הלך ועבד ושווי העבודות עלה. אז צריך לבוא אליו בטענות ? או להגיד תודה ?

על זה הרי עומד העולם העיסקי... מאכרים שעושים קיצורי דרך, פרוייקטים של פינוי בינוי, אפילו מקצועות כמו עריכת דין, כל אלה שיודעים איך למנף נכון שיווק או רעיון. אפילו פריט רב ערך שנמצא במחיר מציאה בחנות עתיקות... מי שיודע לעשות כסף, לוקח את הקופה. למה להלין ? רצית לקדם את ההכרה בבעלך וקיבלת. הפכת מלאי של יצירות ''באיחסון'' למזומנים של מחיה בכבוד.. איפה הבעיה ? הפילנטרופיה לא נמצאת בעסקים...

יש לדעת ולשנן, לבעלי כישרון אמנותי, חבוי ערך רב, אוצר גדול והון רב.

יש כאן סיפור שמצד אחד עומדת אשתו של צייר ללא שום יכולת עיסקית וממול עומד אדם ממולח שיודע למכור. אותו אדם(פרסלר) קנה ממנה את הציורים שעד אז לא היו מפורסמים.הוא כניראה ראה והבין שיוכל לעשות מזה כסף וזה ההבדל בין אשת הצייר לאיש העסקים. בהתחלה הציורים היו ללא מחיר כי לא הצייר בחייו ולא אשתו לא ישעו איך לנסות למנף את האומנות הזאת,ולכן כשסוף סוף זכו לתהודה עולמית חובה עלינו להגיד שזה הגיע מאיש העסקים ולא מאשת הצייר.לכן כך נידמה אין לה זכות לבוא היום ולהגיד שהוא ״עבד עלי״, כי במקרה זה הוא בפרוש לא עבד כאן על אף אחד.הוא לקח ריזיקה שלבסוף השתלמה לו מאד מאד. ככה אני רואה את כל הדבר הזה. מה שהיה חייב כן לעשות זה באמת לבנות משהו(כפי שהבטיח) לזיכרו של האמן.כך גם הרבה מעוקץ המרירות היה מתמסמס בקרב אלמנת הצייר.

שהחזיקו לך הרבה יצירות וכן פיצוי כספי ניכר. אל תאשימי את עצמך נוכלים יודעים היטב איך לסובב הכל לטובתם מבלי שירגישו

תמיד ככ גסים ומבזים, העיקר שהוא לא צעק בטיסה שימכרו לו שוקולד.

ניצול ציני של אשה מבוגרת וחולה

תמיד כדאי להיזהר מנוכלים מכל סוג, לא לעשות דברים פזיזים להתייעץ ושוב להתייעץ. כלום לא בוער...

נעשה צדק

סוחר ממולח עובד על אשה תמימה ? לא כל הסיפור. ייתכן מאד שלולא העיסקה, האוסף היה נשאר אצלה ומעלה אבק ללא כל ענין. משה טמיר לא היה אמן ידוע ולתמונותיו לא היה ערך כספי בשוק וזו עובדה. הוא זיהה את הפוטנציאל וידע למכור ולעשות מהאוסף כסף והיא לא. אולי הוא כן או לא איש נחמד וישר אבל זה לא רלבנטי למקרה. כמו שאמר גלריסט מפורסם: "תמונות לא קונים, תמונות מוכרים".