נראה את האדריכלים ו"מעצבים" מנסים להתרכז ולהוציא עיצוב ושרטוטים במסעדה הומה.

הייתי בפירמה עליה אתה מדבר מספר פעמים בתור לקוח ולפגישות עסק, והדבר צרם לי מאוד. חלל ענק בו עשרות עובדים ללא מקום מוגדר משלהם, ולוקרים (ארוניות) בצד כדי שאותם עובדים יוכלו לשים את הדברים שלהם בסוף היום. מסביב יושבים ה"מנהלים" והמקומבנים בחדרים פרטיים וצופים עליהם. פשוט מחריד ומדכא לראות.

זה אובדן של השקט, הפרטיות והתפוקה באשר הם. זה פשוט לא נכון, וככל שהעבודה הינה מסובכת יותר ומצדיקה ריכוז כך המצב מחמיר. שלא נדבר על כך שבחלק מהמקומות אפילו העמדה באופן ספייס היא לא של העובד אלא כל אחד יכול לתפוס את מה שבא לו ושלא נדבר על כך שאחד חולה- כולם חולים. פשוט נורא! אחת הסיבות שעזבתי את משרד רואי החשבון בו עבדתי.

דוגמא מעולה זה חברת סימפליפייד , אשכרה המתכנתים יושבים שם ב-3 שורות צמודים אחד לשני , גועל נפש תנאים כאלה, תתביישו לכם .

להחליף מהנדס בהייטק לוקח חודשים רבים להשלים וללמוד ולהעביר הידע להחליף מנהל - בדיוק יומיים...

רק מפריעים אחד לשני

וזאת מקצועיות נטו. זה מושג שקשה למצוא כאן בישראל. היום כמעט בכל מקום גדול הכל נע סביב פוליטיקות ומקורבים. המתחנפים מקבלים בונוסים, והמקצועיים שלא מדברים ועסוקים במחשב רק מנוצלים לכן חלל אופן ספייס יכול להיות מאוד לא נוח. אומנם זה כן יכול למנוע הסתגרות של המנהל בחדרו ויתן מתן שקיפות, אך מבחינת עבודת הצוות והנוחות של העובדים זה יכול להיות מאוד נפיץ. קשה לי להאמין שבאמת יש מנהלים שמוכנים לשבת בשקיפות מלאה עם עובדים. אני בטוח שהם סוגרים את עצמם בחדר ומאחדים בין כל עובדי הפיתוח והעובדים הזוטרים

אופן ספייס זה כמו כלבים במשרד - נראה נחמד לשבוע ואז אתה מבין לאן נפלת. בעלי הכלבים מתרוצצים סביבם חצי יום, משחקים איתם, מנקים אחריהם, יורדים איתם לטיולים. הם מסיחים את הדעת, מפריעים לישיבות. האוכל שלהם בכל מקום וגם הריח... ומה לעשות, לא כולם בקטע. בסוף בסוף, ההייטק המגניב והצעיר שחושב שהוא יודע איך לבנות תרבות אירגונית שתהיה משפחה וכל השטויות האלה... בסוף הוא מבין שהדורות הקודמים לא היו כאלה מטומטמים, ולכל דבר יש סיבה. יש סיבה שמחלקים את העולם לחללים, ולא לחלל אחד ענקי (כמו בבית - גם במשרד). יש סיבה שיש שעות עבודה קבועות פחות או יותר. ויש סיבה שלא מביאים חיות למשרד. מה שעובד בחמישה אנשים לא יעבוד בחמישים... אבל בסוף לומדים ומתבגרים

אופן ספייס זה גרוע. כולם עם אוזניות מבטלות רעשים ואז לא נעים לפנות לאף אחד. יש אפילו פחות תקשורת מבחדרים.

באופן ספייס יש ירידה של לפחות 20% ביעילות ובהספק העובדים. ראו עירית ירושלים. ביפן ירדו מהאופנה הזו מזמן

רובם יבחרו בחדר השקט ולא באופן ספייס.

חוץ ממעצבים שחושבים שזה לופט - ונחמד לעצב ואנשים עם תסביכי שליטה. OPEN-SPACE זה דבר מטומטם.

האידאלי לדעתי הוא חדר שמכיל צוות של 5-8 אנשים, מעבר לכך עושים אזורי הפרדה אבל הפתרון העדיף הוא חדר ולא הפרדה באופן ספייס.

גם מחקר שנעשה בהרוורד לא מזמן הגיע לאותן תוצאות. קישקוש מוחלט שנועד לחסוך כסף על בינוי אבל בסופו של דבר גורם נזק כפול לתפוקה. כל אחד שמדבר בטלפון, על הקומה שומעת וכל היום רבים על המיזוג.

כל המחקרים מראים שזה פוגע בתפוקה של העובד. יושב כל היום עם אוזניות מבודד מכולם. מהדבר הכי גרוע למתכנת

באינטגרציה- כולם עובדים ביחד, המנהל מחזיק פלוק והסמנכ״ל מנסה להיזכר מה עשה במיקרה דומה לפני עשר שנים. כשהדרישות ברורות וצריך לתכנן משהו מורכב- צריך חדר נפרד וראש שקט. כשמתכננים- צריך חדר ישיבות למי שרלוונטי, שלא יפריע לשאר העובדים.

סיוט לעבוד בזה, קשה להתרכז: רעש, תנועת אנשים, שליטה על אור, מזגן וחלונות. הרעיונות היצירתיים ביותר היא בחדרים פרטיים (לכל היותר - 2 בחדר). מנהל/ עובד לא חייב לשבת באופן ספייס כדי להיות נגיש. מספיק שהדלת תהיה פתוחה כשהוא זמין. כדי להרגיש אוירה יש אזורים משותפים (מטבחון, אזורי התאווררות בהפסקה וכדו').

בדקי את מקורותיך, מיקרוסופט דווקא גילתה שהאופן ספייס שלה נתמך ע"י העובדים.

עכשיו כולם משנים את ההתנהגות בגלל נוכחות הבוס. כמו שאר הנושאים בהיי טק, העובדים בולעים הכל, כל צפרדע שתזרוק לכוונם, בשביל התנאים, ההשתייכות ולפעמים אפילו הסכוי להתעשר מעט.

הם קבלני השיפוצים.