ולמי שבכל זאת מעוניין ומסוגל להתייחס לסרט על פי קני-מידה סבירים: כל ההשתפכויות המגוחכות האלה שכאן מופרכות ולא רלוונטיות. הסרט ודאי אינו טוב ביותר - קשה להאמין שאפילו היוצר התכוון שיהיה - אבל איכשהו הוא מצליח לעצבן הרבה פחות מהצפוי והמתבקש, וזהו באמת השג ראוי לציון עבור סרט כזה, שמנסה להיות גם סיפור אישי, גם סיפור אוניברסלי, גם אמירה בעלת משמעות על הדברים, גם פרודיה, גם פרודיה על פרודיה, גם אמירה בעלת משמעות על אודות סרט שמנסה להיות פרודיה על סרט שמנסה להיות פרודיה על סרט שמנסה לומר משהו בר-משמעות על סיפור כללי שהוא גם אוניברסלי וגם פרודיה על... טוב, אני מקווה שהבנתם את הרעיון. יש בסרט - בעיקר במשחק בסצנות מסוימות, גם בתוכן של מעמדים מסוימים - גרעין של כנות ושל ביטוי אותנטי שלא הלך לאיבוד בין כל שכבות הרפל-רפלקסיביות שלו, ובזאת הוא מצליח איכשהו שלא להיות גרוע ולגעת קצת ללב. גם זה משהו. צריך לפרגן לקולנוע הישראלי, נכון?

סרט נהדר. מקורי, מרגש, אנושי. גם עצוב גם מצחיק - שילוב מנצח. שירת חייו של הבמאי. למטיבי לכת.

Goor Bentvitch and Maya Kenig are an hidden treasure of Israeli cinematography

ן

סליחה, ראית את הסרט, או סתם שילמו לך בשביל לכתוב?

.