אני שחוק כבר שנים.. מתבטא אצלי בתסמינים פיזיים, צרבות וכו'

היום נורא עסוקים בשימוע לפני פיטורין וכל מיני דברים קיצוניים. אבל את החוק שרלוונטי לאדם הסביר: נניח כמות שעות מקסימלית ביום עבודה, משום מה העלימו. מה בדיוק הסיבה שבמשרדי עורכי דין צריך לעבוד 50 שעות בשבוע כמינימום?

ואני טוענת שזה בגלל ישיבה מרובה מול מסכי מחשב. העובד כבר מגיע שחוק לעבודה אחרי שעמד שעה שלמה בפקקים. בישראל עובדים 9 שעות ועוד שעתיים פקק לכן נעדרים מהבית 11 שעות,מה הפלא שהעובדים נשחקים כך כך מהר.

והמנהלים שם צורחים על העובדים כל הזמן ולא תגידו עבודה קלה זאת עבודת פיזית מאוד ואפילו אין הפסקת תה או קפה או נס קפה אפילו עובד רוצה לאכול סתם משהו קטן אין אפשרות לא פלא שהתחלופה שם כמו בתחנת אוטובוס והמכתבים והחבילות מגיעות למקום אחר בכלל אם לא חודשים אולי שנים ועשרות שנים עד שחבילה מגיעה לבן אדם אלק מקום ממשלתי מכובד אלק

אני משער שזה לא יוריד את הפיריון. בטווח הארוך זה עשוי אף להעלות אותו.

הדרישות בשמיים , סוחטים עוד ועוד את העובד ....מאידך , רודים בו , מקטינים תנאים ועושים כבייכול טובה לעובד שמעסיקים אותו .

כן, אתם מהדור הקודם שיושבים ולא עושים כלום ואוספים משכורת שמנה עם תנאים חלומיים בתחילת כל חודש. אותנו לוקחים שנעשה את כל מה שאתם לא עושים וגם את העבודה שאליה התקבלנו כי לנו אין קביעות, משכורת שמנה או יכולת לחסוך לדירה. בגלל זה אנחנו מחליפים עבודות כל שנה, במקרה הטוב. מאיתנו מצפים לעשות עבודה של 5 עובדים במשכורת של נער בחופשת הקיץ.

אל תבלבלו שחיקה לחוסר עניין, מוסר עבודה וחריצות. אני רואה צעירים במשרדים שלנו לא מסוגלים לסיים משימה אחרת מבלי לעצור 10 פעמים בשביל לשחק עם הטלפון. זה פעם בין דורי שהחברות בשוק עוד לא יודעות כיצד להתמודד איתו

מה איתנו הזקנים יותר? אני מרגיש בזבל. אין כח יותר. טרוף. כל הטכנולוגיה. דיי, נשבר. קצת שקט.קצת יותר כסף לא יזיק. מה יש?

יש שחיקה כי במדינה הזאת עובדים שעות רבות

אבל אני לא חושב שזה קשור רק לעבודה, משהו במבנה המח השתנה בעקבות השינויים הטכנולוגים, וזה גורם לחוסר יכולת להוציא אנרגיה על בריוקרטיה, זה אולי בגלל ההסח דעת הבלתי פוסק, אולי בגלל קצב החיים המהיר, ואולי גם שנוספו מלא מטלות קטנות, וכל דבר צריך להתמקח, למשל סלולר, אינטרנט, ביטוח, ארנונה, מציאת דירה, שכר דירה, חוזים, אפילו קניית סלולר לדוגמא, איזה דגם, כיזה מחיר וכו'.

אני עובד במקום כזה, שלא מעלה שכר ורק שוחק, שלא לדבר על המעבר לראשון והאוכל של שולץ.

שתו לנו את הדם עובדים הכי קשה מכל אירופה ומרוויחים פחות.

אנחנו בני ה-50 פלוס עומדים בלחצים הרבה יותר חזקים גם מהעבודה וגם מהמסגרת המשפחתית

אולי בזכות רבנו נחמן מאומן

אז אתם מציעים לעבור להיות עבד בתחום אחר אחרי שנים שלקח לי לפתח מיומנות וניסיון? מה עם חוק שאוסר על כל תפקיד שלא דורש להלחיץ את העובד שלא ילחיצו אותו ויעשה הכל בזמנו הסביר (יעדים דד ליינים וכל החטרא מחוץ לחוק) לא מוכנים אה?? "שום דבר לא ייעשה" יגידו החזירים שכל רגע מבחינתם זה כסף ולא החיים של בני אדם.

למצוא עבודה שמאפשרת קידום מקצועי, עניין וגם יצירת ערך אמיתי וברור ללקוחות בטווח הארוך. אם אתם לא מוצאים מקום כזה - אתם יכולים לנסות ליצור אותו.

נראה איך היו שורדים בשוק העבודה במזרח הרחוק , במקומות כמו יפן , ד.קוריאה או סין

אף אחד לא שם עליכם, וכל מטרתכם בעולם היא לייצר תפוקה, וכמה שיותר. כמה שיותר ילחצו אתכם, תייצרו יותר והתשואה של הארגון על הזמן שלכם תגבר.

הכל צפוף יותר, "יעיל" יותר, ודורש יותר - כדי שכמה אנשים ירוויחו יותר כסף. שתי דורות אחורה לא היה כל כך צפוף, כל כך יעיל, ואנשים היו יותר רגועים (למעט שתי מלחמות עולם, ומי שהיתה לו עבודה)

בני 30,40 וחמישים. מנהלים בדרג הביניים בתעשיות הביטחוניות, ראשי צוותים בהייטק, רכזות שיכבה בתיכונים, מנהלי חנוית, שותפים במשרדי עורכי דין. כולם שחוקים. כולם היו שמחים לצאת לפנסיה מוקדמת בגיל 55. כולם מעבירים חלק מיום העבודה בגלישה, בשיחות על טיולים לחו״ל, ברכילות. כולם מעבירים את ימי שישי בכיף, ולא מתאמצים ללמוד או להתקדם בעבודה. רק שבניגוד לצעירים- להם יש משפחות, ילדים וקריירה. הדימוי העצמי שלהם תלוי בסטטוס של ״מנהלת״, ״ראש צוות" וכו׳. כך שהם לא יודו בשחיקה.

ממש כמו שעושים פיפי או קקי - צורך שמקבלים עליו שכר, בישראל - המעסיק לרעת העובד, ינצל, ישחק וירמוס אותו עד תום. יש מדינות שהמעסיקים יותר טובים ויש שפחות, בישראל - השחיתות השלטונית נותנת לגיטמציה לעמסיקים לעשות מה שבז*ן שלהם. התוצאה: עליה בקצבאות, עליה בנכות, עליה באבטלה הסמויה והפסד של ביבי בבחירות כצוצאה מכך.

מגיע מתי שבא לי ויוצא מתי שבא לי. העיקר לסיים מטלות שזה פשוט.

לא פיתח שום יכולת עמידה בלחצים או אתגרים נפשיים. ובטח לא יכולת לעבוד קשה לאורך זמן. מה שנקרא התמדה.

הגיע בחור - אחרי צבא, לתפקיד מעניין. אחרי חצי שנה - פותר. למה? כי כל היום! (לא חצי מהזמן, לא שעה ביום, לא כמעט כל היום - מרגיע שהיה מגיע עד שהיה הולך) - עם שני מסכים וטלפון ביד, על מסך אחד קבוע קליפים ביו טיוב או סרטונים (אצלנו לא חוסמים כמעט כלום) ומשחקים בטלפון - ולפעמים היה גם נרדם (היה נושא מצחיק לגמרי בפני עצמו). אז על איזו שחיקה אתם מדברים? על ילדים שאלה באים להחליף לכאורה את היותר מבוגרים? שחיקה בתחת שלי.

צריך שהממשלה תטיל פיקוח נדרש על תחום העבודה. דוגמאות: *לאסור על יותר מ-X שעות ביום, בשבוע ובחודש. *לחייב לצאת בפועל לחופשות באורך מספיק. *לקבוע שכר מינימום שמאפשר חיי רווחה. *לקדם התאגדות של העובדים כדי לחזק את יכולתם להגן על זכויותיהם.

במקום פשוט לעבוד ואם צריך הכשרה או לימוד, אז לעשות לצורכי עבודה.

ומוצצים לו את הדם, בעיקר לעובדים הצעירים הזוטרים שכל עבודת הביצוע על כתפיהם (המנהלים שלהם בעיקר מבזבזים את הזמן בלרלור בפגישות). זה פחות קשור לאיזה דור זה ויותר קשור לסטטוס שהם נמצאים בו כרגע, כעובדים צעירים באיזה אופן ספייס רועש, בשוק עבודה שמלא עד אפס מקום במשימות עמוסות פרטים, שחלקן הגדול מיותרות ולא מגדילות את התוצר אלא אפילו פוגעות בו, בדדליינים מעיקים ולא ריאליים שמחייבים אותך לעבוד מהבית גם אם וואלה ממש בא לך להפריד בין עבודה וזמן חופשי. אבל זה לא הייחודיות של הדור, חכו 10 שנים והפלא ופלא הבעיה כבר לא תהיה עם דור ה-Y אלא דור ה-Z, כי הוא יכנס לשוק העבודה ומצבו יהיה הכי גרוע. הדבר היחיד שכן שווה לומר על בני 45 ומטה, זה שבניגוד לדורות קודמים הכניסו לו ציפייה לא ריאלית ולא אחראית "לממש את עצמו" בעבודה, והיכולת לעשות זאת כשכיר מאד מוגבלת ומצליחה רק למעטים (וגם זה בתקופות מסוימות בחייו), ולהיות עצמאי זה כמובן שק אחר של מועקות וסטרס. נשאר לי רק לחכות לפנסיה העלובה מאד שתהיה לי, כשאפרוש אי שם בגיל 83 כי העלו את גיל הפרישה.

אני לא בטוח שזה לא קשור גם לכלים טכנולוגיים שמאפשרים להתעדכן ולעבוד כל הזמן ומכל מקום וכלכלה גלובאלית שמחייבת זמינות בשעות הקטנות של הלילה וכדומה. גם התחלופה העצומה בשוק העבודה לא עושה להם טוב על פני זמן, לא כלכלית ולא נפשית. אני לא בטוח שהשינוי נובע מהתודעה שלהם ולא מההוויה שהם חיים בה.