בריאות הנפש וחשיבותה צצה ברגעים לא צפויים כל מילה במאמר מדוייקת וזועקת . ויפה שעה קודם להתחיל טיפול שורשי

אני נפגע נפש ואני גאה להיות במדינת ישראל בה אני מקבל הרבה מאוד מאוד. נכון שלא הכל מושלם ותמיד יכול להיות טוב יותר אבל אין פשע חמור יותר מאשר להתעלם מכל הטוב שהמדינה משפיעה על נפגעי נפש. קיצבת נכות מלאה, סיוע בשכר דירה, דיור מוגן/הוסטל, עובדות סוציאליות, מדריכים שיקומיים, תעסוקה נתמכת, פעילויות פנאי, טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי מעולה רוב התרופות כלולות בסל (במקום לשלם 400 שקל על תרופות אני משלם בערך 70) ועוד.. הפתלוגיה החולנית לתקוף ולתקוף תוך התעלמות מהטוב היא פגם חמור מאוד באישיות

המדינה מעולם לא זכרה את מערכת בריאות הנפש. המערכת ובתי החולים הפסכיאטריים היו תמיד החצר האחורית והמוזנחת.

אין קשר בין גובה הקצבה לאופציה של אשפוז. פגועי הנפש לא רוצים ללכת לאשפוז בגלל היחס המחפיר שם, והם מגיעים לשם רק כמוצא אחרון לתקופת ההחלמה או עד החזרה לאיזון. תוספת בתקציב זה ילך נטו לסיגריות וזה לא מה שיעודד אותם לעבוד

זו תעודת עניות למדינת ישראל. מדינה שמזניחה את השכבות החלשות. הסיוע בשכר הדירה שמקבלים מתמודדי נפש הוא מגוחך. הם אינם זכאים לדיור ציבורי כי הם רווקים או ללא נכות גפיים, אינם מקבלים תוספת שרותים מיוחדים למרות שחלקם הגדול מרותק לביתו ומתקשה במקלחות והכנת ארוחות. הם תת המגזר שחווה את קשיי התעסוקה הגדולים ביותר בשוק העבודה ואת הסטיגמטיזציה הגדולה ביותר בחברה הישראלית. "חולה נפש" היא קללה נפוצה בישראל

איך אפשר למתמודד נפש להשכיר דירה עם 770 שקל בושה

אומנם לא טרחתי לקרוא את הכתבה כולה מפאת קוצר הזמן, אולם הכותרת המתייחסת למחיר שמשלמים פגועי הנפש ומשפחותיהן בגין היחס הלא ראוי שהם מקבלים מאיתנו כחברה- הספיקה לי על מנת לכתוב . אנחנו שלא מסוגלים להעיז לראות לחמול ולאהוב את החלשים בתוכנו אלו הנאבקים יום יום על מה שבעבורנו פשוט- מפסידים את השיעורים הגדולים שעשויים חברינו להעניק לנו בעצם נוכחותם. הפחד שלנו להביט במראה, מבהילה ומכאיבה ככל שתיהיה , סוגר בפנינו את ההזדמנות ללמוד אומץ מהו , חמלה אהבה ואמונה מה הן. וזה עצוב . כל כך עצוב.

בושה וכלימה למערכת בריאות הנפש בישראל..במקום לדאוג דווקא לחסרי הישע, שהחיים לא האירו להם פנים, דוחקים אותם לפינה. נא להתעורר ולפנות בעתירות לבגץ

עצוב לקרוא. הכתבה מדויקת כואבת ואמיתית

אין באמת שיקום אמיתי בסל שיקום. העובדים שאמורים לעזור מקבלים גרושים ככה שאין להם בכלל מוטיבציה לעזור. בנוסף אין בכלל כלים לשקם אנשים אין עבודות בשוק, וכבר שיש זה לא שווה כלום. מי שחולה קשה זרוק במפעל מוגן מקבל גרושים ולא באמת משתקם . וזה רק על קצה המזלג. חבל מאוד שבמדינה שלנו מי שחלש וקשה לו לא מקבל באמת עזרה.

הן נושאות ברוב הנטל הכלכלי והנפשי. ביום שהורים נפטרים, נכה נפש נשאר לבד בעולם , עני יותר ממה שהוא היה , לפעמים הומלס, ומת צעיר בודד. כי לאף אחד לא איכפת. כי כל אחד עסוק בעצמו ובצרות שלו. וכך היה גם שני עשורים אחרונים.

הוצאות המחיה הבסיסיות כל הזמן עולות והתקציב נשאר תקוע מאחור. אין אף אדם עם ראייה רחבה ותכנון עתידי? מה בדיוק ממשלה עושה כל השנים האלה וכל פקידיה כשאין שום תכנון ותקצוב לטווח ארוך? הרי כל מדינה יודעת שכמות האנשים בה הולכת וגדלה, איתה כל סוגי האנשים, כל הגילאים וכל הנכים בהתאם.

זו מדיניות שהובילו אותה במשך שנים במכוון. שרי ממשלה חדלי כל יכולת ניהול ובראשם ראש הממשלה, שכל עניינם זה קידום אישי ופיננסי אישי.

שנה טובה לכל אזרחי ישראל בכל המגזרים, הקבוצות, העדות..

כואב הלב שכך

כל מילה בסלע , ישר כוח. לא זאת בלבד, לא עדכנו ערים ויישובים וקיבוצים נוספים, לזכאות מגורים בהם. מן הסתם, המדינה התרחבה משנות העולים הראשונים לארץ. גם זכויות טיפולי שיניים, אם נותנים, עושים לצעירים טיפול של תותבות במקום שתלים. במקום להניף אותם בחברה לעידוד חיוך אמיתי, עבודה, זוגיות. משאירים אותם בתחתית החברה, נטל כלכלי כבד על משפחותיהם, אם יש להם בכלל משפחה. או זרוקים רחוק מהמשפחה בפריפריות, בשל חוסר יכולת כלכלית, לגור קרוב להוריהם הם צריכים להשאר לבדם. לטפל בעצמם גם בתי חולים, ללא ליווי משפחה

המדינה מזניחה את מערכת הבריאות ואת בריאןת הנפש ובתור סטודנט לפסיכולוגיה שמעוניין לעבוד בבריאות הנפש, אני כבר לקראת לעבוד בזה בחו"ל, באמת חבל שככה נראית המדינה שלנו..