התשובה: שיתחרו בשוק. לאחר יותר מ 70 שנות סובסידיות הגיע הזמן שהחקלאות הישראלית תעמוד על הרגליים בכוחות עצמה. רק 5% מהישראלים הם חקלאים, וכולם הם צרכנים של מוצרי חקלאות. כל מוצר חקלאי בישראל יקר יותר מאשר באירופה. יתר על כן, החקלאים בישראל זקנים והילדים שלהם לא רוצים להיות חקלאים. הם יודעים שכמו הטקסטיל יבוא יום שיפסיקו לסבסד אותם והעסק שלהם ילך לאיבוד. פעם חשבו שבלי טקסטיל לא תהיה מדינה והתברר שאפשר לקנות הכל מברזיל ומסין.

כמו באקסטיל התחרות הביאה לרווחה עצומה. אסור להמשיך עם המצב בו העניים לא יכולים לצרוך משמש, דובדבן, ענבים ונקטרינות רק כי ק"ג עולה 40 שח

ממה הכתב מוטרד, הרי אם עלויות השינוע מהשטחים לנמלים ומשם למדינת ישראל יהיו לאין שיעור גבוהות מאשר להביא אותם ממשאית מהערבה או מהבקעה אז בפועל גם לאחר הסרת חסמי היבוא המצב ישאר זהה. למעשה זה בדיוק ההיגון של התוכנית כל דבר שיותר זול לייבא אכן ייבואו וכל מה שלא,ישאר. (זה גם פותר את בעיה מספר 4 שהוא הציג) ואם כל הכבוד לא צריך מכסי יבוא על אננס כדי לשמור על "ביטחון תזונתי" ולמיטב ידעתי ישראל מייבאת רוב מוחלט מהחיטה שלה ואם יהיה כזה קטסטרופה אני בספק שהאוכל הקיים יספיק

אין מספיק תחרות מבחוץ ובין הגופים הישראלים יש יותר מדי סובסידיות והסכמי סרק הסתדרותיים. כך הגענו למחירים גבוהים למוצרי חקלאות, על חשבון הציבור הרחב. ישראל צריכה להתפטר מהקיבוץ והמושב הארכאיים ולעבור ליחידות חקלאיות גדולות agribusiness כמו בארה״ב ובאוסטרליה. כך יתבטא היתרון החקלאי של ישראל בטכנולוגיה שכיום מתבזבז.

בל נשכח לאורך כל הדורות היהודים היו בעיקר סוחרים. כואב הלב על מה שעובר כאן על כל היצרנים בכל התחומים לא דווקא חקלאות.