רכבת לפניך - מה קורה בעולם?

הרכבת הקלה

רכבת לפניך - מה קורה בעולם?

בפרויקט הרכבת הקלה בתל אביב אמורים להיסלל 24 קילומטרים בתוך שש שנים. במדינה היחידה שהצליחה לעמוד בקצב בנייה כזה עלו חששות כבדים לשחיתות. ישראל תנסה להוכיח אחרת

03.08.2015, 07:48 | מיכאל פרל ורן אברמסון

47% מהעסקים לא שרדו

לוס אנג'לס, ארה"ב. 10 מיליון תושבים, 80 תחנות, בתי המשפט מוצפים בתביעות של אזרחים ובתי עסק נגד התאגיד שמנהל את המטרו

 נוסעים עולים ויורדים מקרון הרכבת התחתית בתחנת הוליווד, לוס אנג נוסעים עולים ויורדים מקרון הרכבת התחתית בתחנת הוליווד, לוס אנג'לס | צילום: רויטרס  נוסעים עולים ויורדים מקרון הרכבת התחתית בתחנת הוליווד, לוס אנג

המטרו של לוס אנג'לס החל לפעול ב־1990 לאחר סיום העבודות על המקטע הראשון שלו, אך מאז הוא נמצא בפיתוח מתמיד באופן כמעט רציף. עם סיומו של המקטע האחרון ב־2012, אורך תוואי הרכבת שמשרתת כ־400 אלף נוסעים ביום עמד על כ־140 ק"מ. מערכת המטרו מורכבת משני מסלולים של רכבת תחתית, ארבעה מסלולים של רכבת עילית וכמה מסלולי אוטובוסים. המערכת משרתת את תושבי מחוז לוס אנג'לס, המונה כ־10 מיליון תושבים.

הפיתוח המתמיד של הרכבת גורם לשלל בעיות בעיר ובהן עומסי תנועה, פגיעה ברכוש פרטי וציבורי וכן נזקים כספיים לבתי עסק בסביבת עבודות הפיתוח. בחמש השנים האחרונות בתי המשפט באזור לוס אנג'לס הוצפו בתביעות נגד התאגיד העירוני שמנהל את המטרו, בטענה שהעבודות גרמו לנזקים ולעתים אף לפגיעה אנושה בבתי העסק.

מחקר שנערך השנה ב־UCLA בחן את ההשפעה של סלילת הקו האדום של המטרו בשנים 1993–1999 על בתי העסק ועל האוכלוסייה בסביבתו, ומצא כי כ־47% מהעסקים לאורך תוואי בניית הרכבת לא שרדו את התהליך. ואולם, המחקר לא הצליח להפריד בין בתי עסק שנסגרו כתוצאה מפגיעה ברווחיהם מעבודות התשתית, לבין כאלה שהיו נסגרים ממילא בשל ביצועים לא טובים. עוד מצא המחקר כי מחזור המכירות של העסקים שהיו צמודים לקו הרכבת ירד בתקופת הפיתוח בכ־20%.

ככה עושים את זה נכון

קופנהגן, דנמרק. 600 אלף תושבים, 22 תחנות, הרכבת התחתית הטובה באירופה

מתיחה של עיריית קופנהגן. המיצג הוקם בעיצומן של עבודות החפירה ועזר להרגיע את תסכול התושבים מהפקקים והרעש, צילום: ויקיפדיה מתיחה של עיריית קופנהגן. המיצג הוקם בעיצומן של עבודות החפירה ועזר להרגיע את תסכול התושבים מהפקקים והרעש | צילום: ויקיפדיה מתיחה של עיריית קופנהגן. המיצג הוקם בעיצומן של עבודות החפירה ועזר להרגיע את תסכול התושבים מהפקקים והרעש, צילום: ויקיפדיה

העבודות לסלילת הרכבת התחתית של קופנהגן החלו ב־1998 עם קידוח מנהרות בעומק של 20–30 מטר שהסתיים עוד באותה השנה. הקמת המסילות ובניית התחנות נמשכו כארבע שנים, ו־600 אלף תושבי העיר ומיליוני המבקרים בה נאלצו לסבול לא מעט שינויים בהסדרי התנועה, רעש ואבק.

כדי להקל על האווירה ב־1 באפריל 2001 הציבה עיריית קופנהגן בכיכר המרכזית שלה מיצג המורכב מקרון רכבת תחתית שנחתך לשניים וחובר לרצפת הכיכר ב־45 מעלות, כך שנראה כאילו פרץ מהאדמה. המיצג הפך למוקד תיירותי ולקוריוז מקומי והצליח להרגיע במעט את התסכול של תושבי ומבקרי העיר לנוכח הפקקים והרעש.

ב־2002 - ארבע שנים בלבד לאחר תחילת העבודות - נחנך החלק הראשון של הרכבת שאורכו 7.3 ק"מ. העבודות נמשכו עד 2007, שבה נחנך המסלול המלא שאורכו 20.4 ק"מ ועליו 22 תחנות.

במהלך עבודות הבנייה התקיים דיון ציבורי שבמסגרתו יכלו התושבים להגיש בקשות ולהעלות הצעות לשינוי תוואי הרכבת ולהקצאת תחנות חדשות, שלא בהתאם לתוכנית הראשונית. כך למשל, בעקבות החלטת מועצת העיר הוחלט על בניית אשכול נוסף לכיוונו של פרבר בשם ברונשוי.

כיום הרכבת התחתית של קופנהגן, אחת הצעירות בעולם, נחשבת לטובה ביותר באירופה, לאחר שהגיעה כמה פעמים ברציפות למקום הראשון בכנס הרכבות התחתיות הבינלאומי - מטרו רייל קונפרנס. המטרו של קופנהגן משרת כ־50 מיליון נוסעים בשנה ודורג ראשון בפרמטרים של יציבות השירות, בטיחות, משובי הנוסעים ובהיבט של מהירות ואיכות ההקמה.

ואולם, למרות התגובות החיוביות ברחבי העולם בקרב תושבי העיר נשמעה גם לא מעט ביקורת. כך למשל, בתחילת דרכו של המטרו טענו תושבים רבים כי הממשלה מגזימה בחישוב נפח הנוסעים רק כדי להצדיק את ההשקעה העצומה בבנייתו. טענה אחרת שנשמעה מצדם של התושבים היא שהמטרו משמש בעיקר את התיירים, ולא באמת הצליח להפחית את הפקקים הנוראיים שנגרמים מעשרות אלפי המכוניות הנכנסות אל העיר בכל יום.

16 שנים של רכבת רפאים

לימה, פרו. 9 מיליון תושבים, 26 תחנות, המשבר הכלכלי קטע את העבודות בשלב קריטי

 , צילום: גטי אימג צילום: גטי אימג'ס  , צילום: גטי אימג

הרעיון להקים רכבת תחתית שתחבר בין חלקי לימה, בירת פרו, עלה כבר בתחילת שנות השבעים. הממשלה הקימה אז צוות שבחן את ההיתכנות הכלכלית של הפרויקט, שזכה לשם מטרולימה; אולם משבר פוליטי שאליו נקלעה המדינה בעקבות מחלתו ומותו של העריץ חואן ולאסקו אלווארדו הביא לביטולו.

העבודות הרשמיות החלו ב־1987 בתקופת הנשיא אלן גרסיה, אלא שעם התקדמותן נקלעה פרו למשבר כלכלי שרוקן את קופת המדינה. העבודות להקמת הקו הראשון של הרכבת הופסקו עוד לפני שהגיעו לתחנות במרכז העיר, מה שהפך את הביקוש אליה לכמעט לא קיים. כל זה לא הפריע לגרסיה לחנוך את הרכבת התחתית של לימה באפריל 1990. הקו הנטוש, שהקרונות בו נסעו רק כדי לשמור על כשירות, הפך לקלף חזק במערכות הבחירות לעיריית לימה - שבהן המועמדים הבטיחו לסיים את העבודות על המסלול ולהפוך אותו ליעיל.

העבודות החלו להתקדם שוב ב־2006, בכהונתו השנייה של אלן גרסיה כנשיא. ב־2013 הסתיימה בנייתו של השלב השני בקו הרכבת, שכעת נמתחת לאורך 34.6 ק"מ עם 26 תחנות ומגיעה עד מרכז לימה.

הבטחות מוגזמות

מומבאי, הודו. 20 מיליון תושבים, 12 תחנות, עוד 93 תחנות מתוכננות להיבנות בשש שנים הבאות

חנוכת קו הרכבת הראשון במומבאי ב-2014, צילום: אי פי איי חנוכת קו הרכבת הראשון במומבאי ב-2014 | צילום: אי פי איי חנוכת קו הרכבת הראשון במומבאי ב-2014, צילום: אי פי איי

בשטח המטרופולין של מומבאי, הודו, מתגוררים כ־20 מיליון בני אדם. לפני קצת יותר משנה החלה לפעול בה הרכבת התחתית, או ליתר דיוק, 7% ממנה. הפרויקט השאפתני של בניית מערכת הסעת המונים מהירה למטרופולין התשיעי בגודלו בעולם הוכרז ב־2004. המועד שבו 160 הק"מ של המסלולים המתוכננים היו אמורים להיות פעילים נקבע ל־2014, או לכל המאוחר 2015. במקום זאת, ביוני אשתקד נחנך בה רק קו מס' 1 של הרכבת שאורכו 11.4 ק"מ, יש לו 12 תחנות והוא משרת 277 אלף נוסעים מדי יום. מרגע יציאתו של הפרויקט לדרך הוא ניצב מול שלל בעיות, ממחלוקות בעלות על שטחים שבהם אמורות היו להיבנות תחנות, דרך התנגדויות של תושבים בתוואי הרכבת, ועד אי־הסכמה על הלוגו.

המחלוקות והעיכובים, שהגיעו בחלק מהמקרים גם לביטול חוזים והתקשרויות מצד רשות פיתוח המטרופולין של מומבאי (MMRDA) שאחראית לפרויקט, הובילו גם לניפוח העלויות שעומדות כיום על 11 מיליארד דולר. המועד החדש שבו אמורים כל תשעת הקווים ו־93 התחנות המתוכננים של הרכבת להיות פעילים הוא 2021.

תחנה במימון איקאה

קזאן, רוסיה. 1.2 מיליון תושבים, 10 תחנות, פרויקט שהעבודות עליו החלו כבר לפני 80 שנה אך חודשו רק באמצע שנות התשעים

 , צילום: ויקיפדיה צילום: ויקיפדיה  , צילום: ויקיפדיה

באיחור של 80 שנה נחנכה ב־2005 הרכבת התחתית של העיר קזאן. זהו המטרו השביעי במספר ברוסיה והראשון שהוקם על אדמתה מאז נפילת בריה"מ.

העבודות על הרכבת התחתית של קזאן בעלת 1.2 מיליון התושבים החלו עוד בשנות השלושים, בסלילת מסילות רכבת לטובת החלק העילי של הפרויקט, אך הן נפסקו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. מאז נעשו כמה ניסיונות להחיות את הפרויקט אך כולם נכשלו, עד שב־1996 קיבל נשיא רוסיה דאז בוריס ילצין את ההחלטה לחדש את העבודות על קו אחד באורך של כ־16 ק"מ.

עבודות החפירה, אשר ארכו שלוש שנים, החלו ב־1997 והתחנה האחרונה מתוך עשר הפעילות כיום נחנכה ב־2013.

כיום המטרו משמש כ־120 אלף נוסעים ביום ויותר מ־30 מיליון בשנה. השנה צפויה להתחיל הבנייה של הקו השני בהשקעה של כ־48 מיליארד רובל - כ־3 מיליארד שקל, אולם על פי הערכות מומחים עלות הפרויקט צפויה להגיע לכפול מזה. מי שהציעה את עזרתה בנושא היא חברת הרהיטים השבדית איקאה, שהודיעה כי היא מוכנה לממן רבע מעלות של תחנה - מיליארד רובל (כ־63 מיליון שקל) - בתנאי שזו תמוקם בסמוך לחנות שלה בעיר.

שחיתות יעילה

פנמה סיטי, פנמה. 1.4 מיליון תושבים, 13 תחנות, מקורבי הנשיא הקימו את הרכבת בזמן שיא

 , צילום: Mario Roberto Duran Ortiz צילום: Mario Roberto Duran Ortiz  , צילום: Mario Roberto Duran Ortiz

מערכת הסעת ההמונים של פנמה סיטי, הראשונה והיחידה במרכז אמריקה, נבנתה בתקופה שבה המדינה כולה נהנתה מתנופת פיתוח אדירה. הקו הראשון שלה נפתח באפריל אשתקד, לאחר שבנייתו ארכה שלוש שנים בלבד. אורך הקו הוא 13.7 ק"מ ויש בו 13 תחנות. שלוש החברות הספרדיות שבנו את הקו - FCC, אייסה ו־TMB - טענו שהן סיימו את הפרויקט בזמן שיא ביחס לגודלו ולמגבלות התקציב שעמדו בפניהן. המכרז לבניית הקו השני של הרכבת נסגר במאי השנה וזכתה בו קבוצה ספרדית־ברזילאית.

אף שפרויקט הרכבת של פנמה סיטי - עיר שבשטח המטרופולין שלה מתגוררים 1.4 מיליון תושבים, נחשב להצלחה ביצועית והנדסית - יש לו היבטים מוצלחים פחות. ריקרדו מרטינלי, שכיהן כנשיא פנמה בשנים 2009–2014, נמצא כעת במרכזה של חקירה בחשד כי ניפח מכרזים הקשורים לפרויקטים שהוא קידם בתקופת כהונתו, כמו בניית הרכבת התחתית, ותפר אותם לחברות שקשורות באנשי שלומו.

בין שנבנתה באופן כשר ובין שלא, תושבי פנמה סיטי מביעים שביעות רצון כללית מהמטרו שלהם. תושבת העיר סלינה וייגאס סיפרה לתחנת הרדיו האמריקאית NPR כי זמן הנסיעה שלה לעבודה התקצר משעתיים ל־40 דקות. "אומרים על מרטינלי שהוא עשה דברים רעים, אבל אצלי הוא ייזכר כמי שעשה דברים טובים", היא אמרה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות