"גם גרמניה היא בית"

"גם גרמניה היא בית"

אבישי מילשטיין, הדרמטורג של בית ליסין, יצר הצגה דוקומנטרית על זוגות ישראלים־גרמנים. השואה, איך לא, נוכחת גם ביחסים האישיים של הדור הרביעי

03.09.2015, 09:08 | מאיה נחום שחל

"הרבה פעמים בחיי ניסיתי לברוח מהתיאטרון הגרמני והוא לכד אותי בחזרה, זה לא שכל כך קל שם, אבל איכשהו זה תמיד מגיע שוב", אומר הבמאי והמחזאי אבישי מילשטיין (51), דרמטורג תיאטרון בית ליסין, שעובד גם בתיאטראות בגרמניה.

בסוף השבוע הקרוב יעלה הפרויקט הדוקומנטרי החדש "לא לשכוח - לאהוב" שמילשטיין כתב וביים. ההצגה - בהשתתפות שרה פון שוורצה, רפי תבור, ויטלי פרידלנד ושלושה שחקנים גרמנים - היא קופרודוקציה של בית ליסין והתיאטרון הממלכתי של באדן לרגל שנת היובל ליחסים הדיפלומטיים בין ישראל וגרמניה.

"אני נמצא על הקו ישראל־גרמניה הרבה שנים ומכיר לא מעט זוגות ישראלים־גרמנים, לחלקם יש סיפורים מעניינים, מרגשים וייחודיים", אומר מילשטיין. "חשבתי שקולאז' של סיפורים כאלה יכול להסביר משהו על היחסים בין המדינות, להשליך מהפרט אל הכלל". הוא אסף סיפורים של 38 זוגות, שמקצתם נפרדו או נפטרו מאז, ומתוך הסיפורים ששמע יצר מחזה. "כמעט בכל סיפור ששמעתי יש רגע, משפט או סיטואציה מעניינים, ומתוך זה הרכבנו ערב מפתיע ומרגש. זה תיאטרון לא־ריאליסטי שבו השחקנים יושבים כל הזמן על הבמה, ללא תפאורה, ומשחקים בעברית, באנגלית ובגרמנית".

המלחמה ההיא נוכחת?

"ברור! המלחמה ההיא נמצאת כל הזמן בכל מקום. יש שיגידו שהיא בפרונט, לא לדעתי. אי אפשר להתעלם מהפיל הלבן הזה. השואה נוכחת גם אצל הישראלים וגם אצל הגרמנים. זו לא הצגה על השואה, אבל כן על הדור השלישי והרביעי".

השואה השפיעה על הזוגות?

"המון. יש סיפור של ישראלי שהתחתן עם גרמניה, בת לעו"ד מפורסם, ואחרי 15 שנות נישואים ושתי בנות התגרש ממנה. הוא גילה ששנתיים לפני שהם הכירו נערכה נגד אביה חקירה בקשר למעורבות ברדיפת יהודים במלחמה כשופט צבאי בקרקוב. התברר שהאב תמך מאוד ביחסים ביניהם, כמעט שידל אותם להיות יחד. הישראלי הרגיש שנהיה ל'יהודי אליבי' של האב, בת הזוג טענה שלא ידעה שום דבר, אבל הזוג נקלע למשבר גדול. כך השואה מחלחלת ליחסים, גם אם אין שם תאי גזים ברקע".

משמאל: אבישי מילשטיין ושחקני "לא לשכוח - לאהוב". "להשליך מהפרט אל הכלל", צילום: אוראל כהן משמאל: אבישי מילשטיין ושחקני "לא לשכוח - לאהוב". "להשליך מהפרט אל הכלל" | צילום: אוראל כהן משמאל: אבישי מילשטיין ושחקני "לא לשכוח - לאהוב". "להשליך מהפרט אל הכלל", צילום: אוראל כהן

"200% של המציאות"

כבן יחיד להורים ניצולי שואה זו לא היתה בחירה טריוויאלית בעבור מילשטיין ללמוד תיאטרון דווקא בגרמניה, והוא מודה שהוריו היו חצויים. "אבא שלי תמיד אמר שאין לו דבר נגד גרמנים, אבל לשכניו הפולנים הוא לא מסוגל לסלוח. בסקאלת השנאה הגרמנים לא היו במקום הראשון, אבל ההורים אף פעם לא באו לבקר אותי שם. רציתי ללמוד באנגליה, אבל זה היה יקר, ובגרמניה הלימודים חינם. ראיתי שם שפה בימתית ואסתטיקה שלא הכרתי ורציתי להתנסות בהן".

לאיזה תיאטרון אתה שייך יותר? לישראלי או לגרמני?

"מההתחלה הייתי קרוע מאוד בין השניים והרגשתי צורך להחליט איפה אני נמצא. בשלב כלשהו נתתי לעניינים להתגלגל, ומאז אני חי 200% של המציאות: 100% מעורב בתיאטרון פה ו־100% שם. פסחתי על שאלת הבחירה הגדולה, ואני גם לא חושב שיש לזה תשובה בעבורי. אני אוהב גם וגם. התחלתי שם קריירה והכרתי אנשים. אני מרגיש שם בבית, אבל גם מחובר מאוד לתיאטרון בארץ. מבחינתי אחד מעשיר את האחר".

"אסטרולוגיה היא כלי"

 

מעטים יודעים שמילשטיין הוא גם אסטרולוג מקצועי. "אני לא עושה את זה לפרנסתי. הרבה פעמים ניסיתי לברוח מתיאטרון ולהתאוורר, והיו תקופות שלא הייתי בטוח שתיאטרון הוא הדבר בשבילי. באחת התקופות רציתי ללמוד משהו שהכי רחוק ממני. נרשמתי לכלכלה והבנתי הכל, אבל זה שעמם אותי. תמיד התעניינתי באסטרולוגיה, ולכן החלטתי ללמוד את הנושא ברצינות והוא הפך לכלי מרכזי וחשוב בחיי. אין לי זמן לעסוק בזה פול טיים. זה כלי להבין דברים".

לפני ארבע שנים הבליח מילשטיין לתפקיד אורח ב"מקסי ואני". "אם ציפי פינס (מנכ"לית בית ליסין - מנ"ש) תבקש, אני אשחק, אבל נראה לי שזו היתה מעידה חד־פעמית", הוא צוחק. "כל מי שמגיע לתיאטרון רוצה להיות שחקן - גם אני, אבל בשלב מסוים זה הפסיק לעניין אותי. הדברים הכי חשובים בתיאטרון הם הכותבים והשחקנים. אם יש מחזה טוב ושחקן טוב, תהיה הצגה טובה, גם אם התפאורה לא משהו והבמאי לא גאון. ואם הבמאי גאון ואין לו מחזה טוב ושחקנים טובים, לא ייצא כלום".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות