הקברניט
שיבושי ה-GPS בישראל: איך הם חוסמים נשק איראני מדויק?
שיבושי שירותי הניווט הגיעו מצפון הארץ אל המרכז, ונועדו לשלול מאיראן ושלוחותיה את היכולת להנחות בדייקנות טילים וכטב"מים. איך פועל השיבוש הזה, מאין הגיע, ואיך מתמודדים מטוסי נוסעים עם ההפרעות?
שלום, כאן הקברניט; בטח שמתם לב שחסימות ה-GPS שהיכו בצפון הארץ בפרוץ המלחמה ואף לפניה החליטו להגר דרומה, עד למרכז הארץ. קשה לפספס את השפעתן: אפליקציות ניווט כמו ווייז עלולות לזייף, ולא קל להזמין המבורגר מוולט כשהיא בטוחה שאתם בפאתי ביירות. אלו הם שיבושים יזומים שנועדו לחסום ולהפריע לנשק איראני מונחה לוויין, והיום נלמד איך זה עובד.
לטורי "הקברניט" הקודמים:
עולם לוחמת הניווט הוא סודי, מורכב ורגיש מאוד, ועוד רגע תבינו מדוע - וכיצד ביכולתו להשפיע על האויב, כמו גם על גורמים אזרחיים.
נתחיל בקצת היסטוריה: סיפרתי לכם על הולדת ה-GPS, רשת לווייני המיקום העולמית הראשונה, ועל איך הגיעה ממחשכי הפנטגון אל כל כיס בזכות אסון נורא בו נהרגו חפים מפשע.
כיום ישנן ארבע רשתות ניווט לווייני עולמיות (GNSS) לארצות הברית יש את GPS המקורית, לרוסיה - את GLONASS, סין מפעילה את באידו ולאיחוד האירופי יש את רשת גלילאו, היחידה שלא נשלטת בידי מדינה ספציפית.
כולן עובדות על עיקרון דומה: בקצרה - מדובר ברשת לוויינים שנעים במסלולים קבועים, כשכל לוויין משדר אות אותו יכול לקלוט כל מכשיר. האות כולל את חתימת זמן השידור כך שאפשר לדעת בדיוק היכן היה הלוויין כששידר אותו, ומתקבלת נקודת יחס.
הצלבת אותות של שלושה-ארבעה לוויינים כאלה תספק נקודת ציון מדויקת ומתעדכנת. הבעיה מתחילה כשבקצה לא נמצא הגלקסי של ניצן (אני, בואו נגיד, לא טיפוס של אייפון) אלא הכטב"מ של חסן נסראללה.
זו הסיבה שהתחלנו להרגיש את חסימות הניווט במלחמה הזאת: בקודמות לא היה שימוש כה נרחב בנשק מונחה רשתות מיקום לווייני, שנמצא בידי כל כך הרבה גורמים ששונאים את ישראל ויורים לשטחה.
חישבו על מה שקרה בעולם למשל, מאז מלחמת לבנון השנייה של 2006: מהפכת המובייל המריאה, ונולד הצורך בשירותי ניווט אזרחיים עבור מיליארדי מכשירים חכמים - מה שהצדיק מחקר ופיתוח של אנטנות יותר יעילות, דיוק נ"צ, וייצור המוני שסייע בהוזלת רכיבים.
כתוצאה מכך, ה-GPS ודומותיה הפכה לדרך מאוד זולה להנחות חימוש למטרה מטווחים ארוכים. ובגלל שהלוויינים לא יודעים מי או מה משתמש בהם, אין דרך לדעת שהמכשיר בקצה הוא נשק ולא משהו אזרחי.
איראן מאוד אוהבת את העניין: כיום כמעט כל הנשק המדויק ארוך הטווח מתוצרתה תלוי ברשתות ניווט לווייני: טילים כמו הפתח 110 שיש גם לחיזבאללה מקבלים דרכן מיקום עצמי ואת מיקום המטרה, ומערכת אינרציאלית מודדת כיוון, תאוצה וזווית כדי לבצע תיקוני מסלול.
גם טילי שיוט וכטב"מים ארוכי טווח מתימן כמו הסמאד 2 ו-3 עובדים בצורה הזו, מנווטים על פני מאות קילומטרים ומגיעים ליעדם. לפעמים נעזר המל"ט גם בחיתוכי רשתות סלולר לאימות המיקום, אך הכלי העיקרי שלו להתמצאות יהיה רשתות GNSS.
אז הבנו איך עובד ניווט לווייני ולמה לפעמים אין ברירה וצריך לחסום אותו; איך זה מתבצע בפועל? בגדול, ישנן שתי שיטות עיקריות. הראשונה נשענת על טישטוש האותות: להסתיר לטיל או לכטב"מ את הלוויין את שידורי אות המיקום.
זה מתבצע דרך שידור בתחום התדרים של לווייני המיקום, אבל בעוצמה הרבה יותר גדולה; הנשק לא יוכל לקבל את השדר המקורי, לא ידע היכן הוא בעולם וימשיך לטוס על עיוור עד שתיגמר לו האנרגיה.
היתרון של השיטה הזו הוא בפשטות שלה: לא קשה לזהות את אות הלוויין - הקולר של החתול שלי יודע לעשות את זה - ולהתחיל לשדר. הציוד לא יקר או מסובך במיוחד, וצבאות רבים מחזיקים בו. אבל יש גם חיסרון: לצבא מתקדם מספיק לא יהיה קשה לאתר ולבודד את מקור השידור.
זה הודגם לפני יותר מעשרים שנה במלחמת המפרץ השניה, בהפעלה המבצעית הראשונה של חסימת GPS בקרב; אי שם ב-2003 הציב צבא עיראק אנטנות מתוצרת רוסיה על גג מפקדות ומטות חשובים, כדי לשבש פצצות JDAM מונחות לוויין.
זה לא כל כך עבד פשוט כי הצבא האמריקאי הבין שהשידורים האלה לא מגיעים מהחלל, ומצא את מיקום האנטנות. קצין מודיעין חריף קלט ברגע אחד שהן הוצבו בכוונה על מטרה ערכית - וכך נמצאו המפקדות בזכות מערכות השיבוש שלהן. חיל האוויר האמריקאי טיפל בהן בקלות, באמצעות פצצות מונחות לייזר.
זה קרה לא מעט מאז; למשל, במלחמת אוקראינה מפעילה רוסיה את מיטב כלי השיבוש שלה, בהצלחה חלקית מאוד: האוקראינים הצליחו לבודד את האנטנות הניידות שלהם, ולא פעם השמידו אותן באמצעות פצצות מונחות GPS.
ועדיין, טשטוש האות של רשתות הלוויינים הוא שיטה זמינה, יעילה ונוחה במקרים רבים; אם מוכנים להתפשר על טווח ההשפעה, לא צריך לשדר בעוצמה גדולה מדי, והמכשור פשוט ולא גדול פיזית.
השיטה השנייה עובדת הפוך: במקום להפריע לנשק של האויב לקלוט את הלוויין, נותנים לו לקלוט היטב - פשוט עובדים עליו בדרך. ישנן מערכות שיודעות לשכפל את האות של לווייני הניווט, להתחזות אליהם ולשנות את המיקום שמתקבל.
כך נוצרת סחיפת GPS: הטיל או הכטב"מ בטוח שהוא מדבר עם הלוויין ומתקדם למטרה על בסיס מיקום מעודכן, כשבפועל אנו שולחים אותו למקום אחר. טכנית, אפשר להזיז את המיקום שמתקבל גם במאות קילומטרים.
זה לא תמיד רעיון טוב; ישנן מערכות נשק מתקדמות - בעיקר טילי שיוט חכמים - עם מערכת הנחיה שיועדת להשוות בין מיקום המטרה המקורי ובין מה שמציג לה הלוויין. אם הסטיה היא פראית, ברמה של טיסה לארץ אחרת, תבין המערכת שיש משהו רקוב בממלכה.
במקרה כזה, יתכן שתופעל מערכת ניווט משנית או כלי אחר לאימות המיקום - והשיבוש לא ישיג את מטרתו. ולכן, שיבוש חכם יזיז את המיקום רק בכמה מעלות, בצורה שתגרום לחימוש להיות בטוח - חכם וטיפש כאחד - שהוא בדרך הנכונה, אף שאין סיכוי שיפגע בול.
ישנם עוד כלים וישנן עוד הרבה שיטות - עולם לוחמת הניווט הוא מאוד חשאי ורב עוצמה; הרי ברגע שאנו מכירים את נקודות התורפה של היריב בתחום מידע המיקום, נוכל לפגוע בבת אחת בהרבה מאוד יכולות שלו.
אבל מה קורה כשהשיבושים מגיעים גם אל גורמים אחרים שתלויים בשירותי ניווט - והם קצת יותר קריטיים מאפליקציית המשלוחים או הדייט שלי להערב? מה קורה כשמטוסי הנוסעים שחולפים בשמיים מקבלים גם הם מיקום מוטעה?
כן, שיבושי GPS ורשתות ניווט אחרות יכולים להשפיע על כל בואינג ואיירבוס, בעיקר כשמדובר בסחיפת GPS שלא זוהתה מראש. אך החסימות יוצרות אי נוחות, לא סיכונים; למטוסים יש עוד כמה וכמה מנגנוני ניווט שלא קשורים בשום צורה ללוויינים.
ברגע שישנו דיווח או חשד להטעיות ניווט, יכול הצוות לסתמך על המערכת האינרציאלית של המטוס, לנווט דרך משואות רדיו קרקעיות שמשדרות אותות באופן רציף, או להיעזר בבקרה הקרקעית. המכ"מ שלה רואה את המטוסים, ויכול לתת להם בקלות תיקוני כיוון כשצריך.
כך או כך, ישנו ניטור מתמשך של שיבושי מערכות ניווט ברחבי העולם, כדי שחברות תעופה ידעו לתדרך ולהכין את הצוותים שלהן בהתאם ולמנוע עיכובים וטעויות בדרך.
אוקיי, מה יכול לעשות האויב נגד שיבושי הניווט הלווייני שמופעלים בישראל? תכל'ס, לא יותר מדי. אין לו איך למצוא את המשדרים שלנו בלי להסתובב אצלנו בשמיים - ומטוס איראני שרק ינסה, יחזור לקרקע רק בתור קונפטי אלומיניום.
גם איתור ההטעיות לא סביר: כמעט כל מערכות הנשק שפיתחה איראן תוכננו מראשיתן להיות כמה שיותר פשוטות, כך שיתאימו להפעלה ותחזוקה בידי מחבלים עם אפס תשתיות.
זו החלטה נבונה כשמפעילים צבאות פרוקסי בכל המזרח התיכון, כן? נבונה מאוד. אבל פחות חכמה כאשר נלחמים בצבא מערבי מתקדם ויצירתי. בקיצור, הטילים והכטב"מים מתוצרת איראן יתקשו לבודד אותות ולזהות שינויים חשודים, והסיכוי שיעקפו את החסימה הוא אפסי.
ועדיין, זה לא אומר שהאויב לא הולך לנסות: ולכן, חשוב להיות קשובים לאזעקות ואם צריך - להיכנס למרחבים מוגנים ולא לצאת ולצלם; לאף מערכת הגנה אין 100% הצלחה, מדובר בטכנולוגיה ולא בכישוף. בשורה תחתונה, שיבושי ה-GPS הם אי נוחות זמנית, שתסתיים ברגע שיתאפשר. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
36 תגובות לכתיבת תגובה