שווה בדיקה: להקדים תרופה לחיטוט

טלי איסקוב-ענבר פוטרה ב-2006 מחברת ההייטק פאנאיה בזמן שהיתה בהיריון. החוק אוסר על פיטורי אישה הרה, אלא באישור של שר העבודה והרווחה, והאחרון השתכנע שהפיטורים לא נבעו מההיריון.

המעסיק של איסקוב-ענבר ביקש להצדיק את הפיטורים על ידי הצגת תכתובות אימייל שלה, שנעשו מכתובת האימייל של החברה וממחשביה, ומוכיחות שהיא חיפשה עבודה ושלחה קורות חיים לפני הפיטורים.

איסקוב-ענבר ביקשה לפסול את הגשת התכתובות בטענה לפגיעה בפרטיותה. בית הדין האזורי לעבודה בת"א דחה את בקשתה, והיא ערערה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הגיש חוות דעת בתיק זה, באמצעות סימה קרמר מהמחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה. התייצבותו של היועץ בתיק נומקה בכך שהפרטיות היא זכות יסוד המוקנית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. "מאחר שמקום העבודה מהווה אחד המוקדים של החיים המודרניים שבו מבלים בני אדם רבים חלק ניכר משעות היממה", כתב, "הרי שהיקף ההגנה על הזכות לפרטיות בעבודה משליך על מעמדה של הזכות לפרטיות בחברה הישראלית בכללותה".

חוות הדעת סוקרת את הזכות של העובד לפרטיות מול האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק, וקובעת שהפגיעה בפרטיות יכולה להיעשות בתנאי שהעובד נתן הסכמתו לפגיעה הזאת, הסכמה מרצון חופשי ומדעת, כלומר שהעובד מקבל די מידע לקבל החלטה מושכלת. לעניין המקרה הספציפי, מזוז תומך בפסילת הצגת התכתובות.

כעובדים, עלינו להקדים ולהפיק לקחים מהמקרה: צריך להפסיק לדמות את האימייל המשרדי לדבר דואר במעטפה, ולהתחיל לחשוב עליו כעל גלויה, שכל אחד יכול לקרוא בה בכל שלב בדרכה אל הנמען. אם יש משהו שאנחנו לא רוצים שהמעסיק שלנו יידע - עדיף לשמור אותו לאימייל הפרטי, ורצוי שלא לכתוב או לקרוא אימיילים כאלה במחשב המשרדי.

נכון, החוקיות של החיטוט באימייל המשרדי שלנו נמצאת בתחום האפור, והיא עדיין מתבררת בבית המשפט. עם זאת, הכוח משחית, והכוח לחטט לנו במחשב ובאימייל המשרדי, חוק או לא חוק, הוא פיתוי גדול מדי עבור חלק מהמעסיקים, כפי שאפשר ללמוד מהמקרה של פאנאיה. התייצבותו של היועמ"ש לימינה של איסקוב-ענבר היא אור קטן בעלטת שוק העבודה הישראלי הדורסני. המציאות העגומה מלמדת אותנו שעדיף לנו להיות חכמים מראש ולא צודקים בדיעבד.