לא זזים מחאן: ראיון עם מנכ"ל תאטרון החאן

להחזיק בישראל תיאטרון שיהיה גם מאוזן כלכלית זו משימה לא פשוטה, וכשמדובר בתיאטרון שנמצא בירושלים, ואף דוגל במשנה אמנותית ייחודית, כמו תיאטרון החאן, זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

למרות הקיצוצים בתקציב התרבות והכרסום בהקצבות העירוניות הצליח תיאטרון החאן לסיים באיזון את חמש השנים האחרונות, ואף להפריש כספים לכיסוי הגירעון המצטבר שלו: הוא ירד משיעור של 63% ממחזור הפעילות ב־2002 ל־36% מהמחזור בסוף 2007.

ולמרות הקיצוצים והגרעונות מצליח החאן אף לעמוד בהתחייבויותיו האמנותיות כלפי להקת שחקניו וקהלו. השנה בחר להעלות את ההפקות הבאות: ב־29.7 תעלה ההצגה "בעלי המתוק ואשתי היקרה", שתי קומדיות על סיוט הנישואים מאת ז'ורז' פידו ובבימויו של אודי בן משה; בדצמבר יעלה "הדרקון" (שם זמני), מחזה מקורי מאת מיכאל גורביץ' ובבימויו עם מוזיקה של יוני רכטר. המחזה מספר על היחסים בין ילד, אמו ושלושת מחזריה; במרץ 2009 תעלה ההצגה "משחיז הסכינים הסיני" מאת דניאל הורוביץ על פי סיפורים של נסים אלוני, שעבודותיו כמעט ולא מוצגות בתיאטראות הישראליים, בבימויה של מור פרנק, כמחווה של תיאטרון החאן לחגיגות יובל המאה לתל אביב - סיפור התבגרותו של נער תל־אביבי בימי מלחמת העולם השנייה; בנובמבר 2009 תעלה הקומדיה "דון ז'ואן" של מולייר בעיבודו ובבימויו של מיכאל גורביץ'. בימים אלה מגבשים בתיאטרון החאן את ההפקה החמישית לעונה הקרובה.

יקי הר טל. "מאוזנים במינימום" | צילום: יואב גלאי

"תיאטרון החאן מאופיין כמעט מאז הקמתו בשני דברים מרכזיים: ייחודו האמנותי ובעיותיו הכספיות", אומר יקי הר־טל, מנכ"ל החאן בשש השנים האחרונות. "אנחנו מאוזנים אבל במינימום ההכרחי. אם יש עודף הוא הולך לכיסוי הגירעון, ולכן אין לנו שום אפשרות להתפתח ולעשות הפקות יקרות יותר. תקציב ההפקות שלנו נמוך יותר מתקציב ההפקה של 'כנר על הגג' בקאמרי. זה מאפשר לנו להתקיים אבל לא להתפתח ולקחת סיכונים, ומספיקה מכה קטנה, עוד קיצוץ או הפקה לא מצליחה, ואנחנו שוב על הקרשים".

השלאגרים יוצאים במקרה

תיאטרון החאן מציג 270 הצגות בשנה, מתוכן 200 באולם הבית ו־70 בהיכלי התרבות בארץ. להבדיל מהתיאטראות התל־אביביים, המתפארים בעשר הצגות ומעלה, מציע התיאטרון הירושלמי 4–5 הפקות בשנה. "הסיבה שאנחנו מציעים כארבע הצגות בשנה היא שהמקורות הכספיים העומדים לרשותנו אינם מאפשרים לנו לעשות יותר. אם היה לי יותר כסף והייתי יכול להחזיק יותר שחקנים, הייתי גם אני עושה יותר הפקות", אומר הר־טל.

הר־טל מגיע מתחום הכלכלה והוא בעל ניסיון רב בניהול מוסדות תרבות בעיר. לפני שהגיע לחאן שימש כסמנכ"ל מוזיאון ישראל, ולפני כן אף היה בצד המממן, כשכיהן כסמנכ"ל הקרן לירושלים.

"החאן בחר לעצמו כקו אמנותי מדיניות של הפקות אמנותיות בלבד, ללא שום פזילה לרייטינג, ובכיוון הזה אנו ממשיכים עד עצם הימים האלה", אומר הר־טל. "מיקי (מיכאל גורביץ', המנהל האמנותי של החאן) הצליח לשמר את ההצגות האיכותיות, עם יותר קומוניקטיביות משהיתה בהצגות החאן בעבר. אם לחאן יוצא במקרה שלאגר דוגמת 'הקמצן' או 'המצליחים', זה היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל. החאן יכול לספק לקהל שלו אך ורק חוויה אינטלקטואלית רגשית ומטלטלת, ולא יכול לספק בידור. יש הרבה הצגות שפוזלות לרייטינג עכשיו כי אין ברירה; התיאטראות בתל אביב, עם סוג האולמות שיש להם והיקף הסבסוד הציבורי, לא יכולים להתקיים בלי הצגות בעלות מאפיינים מסחריים, שמדברות אל הקהל הרחב. יש להם אולם של 700–800 מקומות למלא, ואם הם ייצרו הצגות כמו שהחאן מייצר אז לא יימכרו יותר מ־200 כרטיסים".

זו הסיבה שבחרתם לפעול כתיאטרון נישתי?

"כן, כי אם נרצה לעשות הצגות בידוריות אין שום סיבה לקיומו של החאן ולהחזקת עוד תיאטרון עם מנגנון ומנכ"ל. הצגות בידוריות מגיעות לתיאטרון ירושלים, ואנחנו לא מתיימרים להתחרות בו כי זה בלתי הגיוני".

אתם משווקים את ההצגות שלכם להיכלי תרבות - תחום שמאוד פורח היום?

"אנחנו מנסים לשווק בכל רחבי הארץ בהיכלי התרבות למיניהם, ומצליחים הרבה פחות מהצגות מסחריות ואחרות. הקניינים ובעלי ההיכלים רוצים לקנות בלי סיכונים, וקניית הצגה שלנו יכולה להיות סיכון מסוים. יכול להיות מצב שיימכרו מאה כרטיסים בלבד, ואז להם אין עניין לקיים את ההצגה מבחינה כלכלית, ולי אין עניין לקיים מבחינה אמנותית, כי להציג לפני מאה איש מרוקן את כל ההצגה מהתוכן. הצגה כמו 'נישואים', שזכתה בקומדיה של השנה, לא נקנתה כמעט על ידי אף היכל תרבות. 'הקמצן' נמכר היטב, וגם 'המצליחים', שהיא סאטירה שמבקרת את תופעת הרייטינג".

מה מאפיין את קבוצת השחקנים של החאן?

"אחד המאפיינים של החאן מבחינה אמנותית הוא שיש לו אנסמבל קבוע של שחקנים — החוזק שלנו הוא בקבוצה. זו קבוצה שמתאמנת יחד כל השנה. אנחנו משיגים מימון להשתלמויות לשיפור היכולת המקצועית של הקבוצה. השחקנים שלנו רב־גוניים ונדרשים למגוון יכולות. אין לנו כוכבים, אין לנו מוני מושונוב ויונה אליאן. ברוב ההצגות אין כמעט שחקן ראשי. מבחינה אמנותית התיאטרון מוערך היום בברנז'ה המקצועית כמו בת שבע בתחום המחול. אבל אין לנו ההילה שיש לבת שבע, וזה דבר שאנחנו תוהים לגביו וחושבים איך לשפר".

מעורב ירושלמי

ההבדל בין ירושלים לתל אביב לא מסתכם בהרכבי אוכלוסייה שונים או ב־60 ומשהו קילומטרים על הכביש; הר־טל מבקש להצביע על סוגיה מכרעת נוספת: "בירושלים יש בעיה שמתחילה בכך שמאז ומעולם לעירייה לא היתה מסורת של תמיכה במוסדות התרבות שלה. זה התחיל מימי טדי קולק, כאשר קרן ירושלים, שהיא עמותה ללא כוונת רווח, מילאה את תפקיד העירייה, ותמיכתה נתפסה - גם מול הממשלה - כתמיכה עירונית. אך היכולת לגייס כספים לתרבות הלכה והצטמצמה, ובשנה השנייה לכהונתו של אולמרט כראש עיר הקרן הפסיקה את תמיכתה במוסדות התרבות, והתמיכה העירונית יבשה".

אז איך בכל זאת העירייה תומכת?

"לפני כעשר שנים התקין אולמרט בשיתוף עם שר האוצר דאז נתניהו את הסעיף התקציבי שנקרא תקנת ירושלים, שבא לתגבר את התמיכה העירונית הדלה. ב־1997 התקנה עמדה על 25 מיליון שהועברו מהמדינה לעיריית ירושלים. היא העבירה אותם למוסדות התרבות, ותמיד זה נתפס כתמיכה עירונית. לכאורה זה היה סידור טוב, ועם 25 מיליון שקל לפני עשר שנים אפשר היה להסתדר, אבל בפועל התקנה הלכה והתקצצה, ובשנים האחרונות היא עמדה על 14 מיליון שקל".

איך התמודדתם בחאן עם הקיצוץ?

"שנה־שנתיים התמודדנו, אבל הקושי הלך וגדל. בזמן שהתרבות היתה באחריות משרד החינוך הוא הצליח כל שנה להעביר כספים לטובת התקנה מכספי היתרות שלו ולהעמיד אותה בסוף השנה על כ־20 מיליון שקל. לפני שנתיים האחריות עברה למשרד התרבות, ובשנה שעברה נוסף על הקיצוץ בתקציב הכללי קוצצה גם תקנת ירושלים.

ב־2003 הוקם ועד מוסדות התרבות בירושלים, כאשר היה קיצוץ משמעותי הן בתקציב התרבות והן בתקציב העירוני. משרד החינוך היה מוכן להגדיל את התמיכה העירונית, אך דרש שהעירייה תיתן סכום זהה - זה נכשל, ויצאה הבטחה שבשנה לאחר מכן יגדל התקציב לשני מיליון שקל עבור כל המוסדות בעיר, חוץ מהתקנה. ואכן הוא גדל, והיום הוא עומד על כ־8.5 מיליון שקל. לצד 17 מיליון השקלים של התקנה אנחנו מדשדשים עם אותם 25 מיליון שקל".

העובדה שבראשות העירייה עומד אדם חרדי משפיעה?

"אין ספק שהתרבות אינה בראש סדר העדיפות העירוני. ראש העיר אינו מגיע לתיאטרון, ולרוב שולח נציגים. זוהי עירייה ענייה, שההכנסה ממסים בה נמוכה מבערים אחרות בארץ. אבל עם כל המצוקה התקציבית, אם העירייה היתה נותנת 15 מיליון שקל זו היתה אמירה משמעותית מבחינה כלכלית ומבחינת סדר העדיפויות שלה. בפועל שיעור התמיכה העירוני עומד על 8.7 מיליון, המהווים 0.85% מתקציב העירייה".

לשם השוואה - והר־טל ויתר שוחרי התרבות הירושלמים בוודאי יתעצבו לקראה - מעיריית תל אביב־יפו נמסר כי תקציב אגף התרבות של העיר עומד על 128 מיליון שקל, ולהם מתווספים כ־25 מיליון שקל משותפויות של גופים מחוץ לעירייה. סכום זה מהווה כ־4.5% מהתקציב השנתי של העירייה, יותר מפי חמישה מירושלים.

איך אתה רואה את עתידך בתיאטרון?

"אני נמצא כאן שש שנים, ואני חושב שעוד שנתיים זה המקסימום בתפקיד, אחר כך זה תקופת דמדומים. אני באמת לא חושב שטוב להישאר בתפקיד יותר משבע שנים, זה הזמן האידיאלי".