בזק: מוכרים בלבד

1. אייפקס־סבן־ארקין בדרך לאקזיט על פניו, ההתגייסות הכוללת בבזק לטובת מכירת המניות של גד זאבי נראית די מוזרה. מדוע להנהלת בזק להשקיע כל כך הרבה מאמץ ניהולי כדי לקדם עסקה שאין לה כל נגיעה בה? מדוע דירקטורים של בזק מסכימים לחתום על תשקיף אשר מחייב אותם משפטית, רק כדי לעזור לבנקים להיפטר מ־17.6% ממניות בזק, בעוד הבנקים עצמם לא ממש ממהרים לשתף פעולה?

הנהלת בזק ובעלי השליטה בה מאוד רוצים, בלשון המעטה, שהעסקה הזאת תצא לפועל. המטרה שלהם היא להסיר את העננה הזאת, שנקראת מניות זאבי, בתקווה שהדבר יאפשר למניית בזק להמשיך לעלות. כאשר זה יקרה, ירשמו לעצמם מנהלי בזק, אלו שחוששים לחתום על תשקיף, רווח נאה עבור חבילת האופציות שלהם.

אך הסיפור הגדול יותר הוא של בעלי השליטה: קרן אייפקס, חיים סבן ומורי ארקין. אופק ההשקעה של משקיעים מסוג זה הוא לא יותר מחמש שנים, בעוד בבזק הם נמצאים כבר יותר משלוש שנים. הם ידעו לרכוב היטב על גל העליות בבורסה, אשר קיבל תמיכה מגל הדיבידנדים שהוציאה החברה. עד היום הם הרוויחו יותר מ־50% על ההשקעה שלהם בבזק, כך שבקרוב מאוד יגיע הזמן לעשות אקזיט. פתרון בעיית המניות של זאבי היא הסרת אחד המכשולים הגדולים שעומדים לפני אקזיט זה. די ברור שלאחר השלמת המהלך, אם יוכתר כמוצלח, יפתחו בעלי השליטה בהליכים לקראת מכירת אחזקותיהם.

כאן הם ייתקלו באתגר לא קטן. בעסקאות דומות בעולם מקובל שמשקיעי פרייבט אוויטי כגון סבן ואייפקס רוכשים חברות בעלות רמה סיכון גבוהה. הם עושים שינויים ארגוניים, מייעלים, מסדרים את מבנה ההון, ומוכרים אותה לאחר שהצליחו להפחית את רמת הסיכון. בסופו של דבר גם דו"ח גרונאו, אשר שיפר את מצבה של בזק באופן שולי בלבד, משחק לידיים של בעלי השליטה. הדו"ח הסיר חלק מחוסר הוודאות הרגולטורית, ועל כן הפחית באופן כללי את הסיכון של השקעה בבזק.

אם בזק היתה חברת התקשורת הלאומית של לטביה, של קרואטיה או של צ'כיה, אולי היה סיכוי שחברה כמו פראנס טלקום או טלפוניקה הספרדית היתה רוכשת השליטה בבזק מדי אייפקס־סבן־ארקין. אך אצלנו, במזרח התיכון, הדברים פועלים אחרת. בשל מגבלות משרד התקשורת וחוסר רצון של חברות תקשורת זרות לבצע השקעה אסטרטגית בישראל, קהל היעד לשליטה בבזק הוא רק משקיעים ישראלים.

אייפקס־סבן־ארקין יצטרכו לעבוד קשה כדי למצוא גורם מקומי שיוציא מידיהם את בזק. אמנם בזק כבר מייצרת תשואת דיבידנד יפה וקבועה, אך מעטים הם המשקיעים המקומיים שמסוגלים להרים עסקה בסדר גודל זה. זו הסיבה שהם יתחילו בחיפושים מוקדם ככל האפשר.

2. תחרות הסלולר השבוע קיבלנו תזכורות נוספות לכך שאין הרבה תחרות בין חברות הסלולר. הן הוכיחו לנו שוב את כוחן לטרפד כל רפורמה צרכנית של משרד התקשורת והטילו על לקוחות הדור השלישי תשלומים חדשים שיחליפו את חבילת הגלישה המנדטורית, שאותה אסר המשרד.

שוב הוכח כי הרפורמות הצרכניות של השר אטיאס אינן מצליחות להזיז להן. לשם כך נדרשים מהלכים אמיצים הרבה יותר של המשרד כגון הכנסת מפעילי MVNO והסדרת טכנולוגיית ה־WiMax. אם יש חברות דוגמת HOT ו־012 סמייל שמוכנות להשקיע, אין שום סיבה שהמשרד ימשיך לעקב החלטה בנושא. רק כך ניתן יהיה לעורר תחרות רבה יותר בשוק הסלולר, ולא כזו שתדעך אחרי רבעון וחצי, כפי שקרה ברפורמת ניידות המספרים.