גיק בשבוע: לורנס רוברטס

לורנס רוברטס (70), עלה ביוני השנה לבמת הנואמים בכנס Structure 08, הכנס החשוב ביותר בעולם לענייני תשתית האינטרנט, והתקבל ברגשות מעורבים. בכנס היו לא מעט דמויות בולטות בתעשיית האינטרנט העולמית – אבל האיש לבן השיער הזה הוא ככל הנראה היזם החשוב ביותר במקום. רוברטס, האיש שהקים את DARPAnet, הגירסה הראשונה של האינטרנט, עלה לדבר. ולמרות המוניטין, למרות מרכזיותו בהיסטוריה הקצרה של הרשת, הגיקים לא ידעו איך לאכול אותו. ואיך אפשר? האיש שהקים את הרשת מדבר עתה בזכות הגבלתה – צמצום רוחב הפס למשתפי קבצים.

האיש שהמציא את האינטרנט

הוא נולד ב-1937, וגדל בווסטפוינט שבקונטיקט. שני הוריו, אליוט ואליזבת רוברטס, החזיקו בדוקטורט בכימיה, ולורנס גדל עם מעבדה מקצועית במרתף ביתו. בגיל 8, הוא סיפר בראיון ל-Wired, הוא בנה גליל טסלה (שנאי שמייצר מתח גבוה). מספר שנים לאחר מכן, כאשר ביקש מהוריו לקנות טלוויזיה, הם שילמו רק על החלפים, והוא הרכיב את המכשיר לבדו. במהלך חופשת הקיץ בתיכון הוא כבר יצר רשת טלפונים מבוססת טרנזיסטורים למחנה הצופות שניהלו הוריו.

כימיה לא היתה התחום שלו, הנדסת אלקטרוניקה דווקא כן. הוא הלך ללמוד ב-MIT, שם החל לעסוק ברשתות תקשורת. מלבד יצירת פצצת נתרן עם חברים, הוא הצליח להשתמש בחיבור הטלפון של האוניברסיטה ל-IBM, כדי לחדור למערכת הטלפונים של העיר ניו-יורק, ולקבל שיחות חינם.

ב-1963 קיבל רוברטס את הדוקטורט שלו, אך נשאר במעבדת לינקולן שב-MIT. המעבדה נוסדה על ידי הממשלה כדי שתפתח את מה שאולי יהיה טכנולוגיות העתיד של ארצות הברית. לסוכנות הזו קראו אז ARPA, הסוכנות לפרויקטים מחקריים מתקדמים, והיא הוקמה לאחר שיגור הלוויין הסובייטי ספוטניק ב-1957. מטרת הסוכנות היתה פשוטה: "למנוע מאויבינו להפתיע אותנו במישור הטכנולוגי". בתחילה הסוכנות עבדה על תכנית החלל, ולאחר מכן על פרויקטים כהגנה מפני טילים בליסטיים ואיתור ניסויים גרעיניים ברחבי העולם.

אבל את רוברטס לא עניינו טילים ולוויינים. שנתיים לפני כן הוא קרא את מאמרם של לאונרד קליינרוק וג'.ס. ליקלידר – "רשת גלקטית". המאמר דיבר על יצירת רשתות מחשבים באמצעות מיתוג "מנות" מידע (packet switcing). במקום להקצות מסלול מידע בין מקור ליעד, מיתוג מנות מחלק את המידע למנות קטנות, ומעביר כל אחת מהן במסלול משלה. כאשר המנות מגיעות ליעד, הן מורכבות מחדש.

לא הרבה האמינו שזה יעבוד, אבל ליקלידר, שכבר הועסק ב-ARPA, שכנע את רוברטס, וזה החל לעבוד על פרוטוקול שיהפוך את הרעיון למשהו עובד. ב- 1965 הוא סיים לבנות את רשת המחשבים הראשונה שיישמה את השיטה, ושנה אחר כך הוא כבר החל לעבוד על ARPAnet, הגרסה הראשונה של האינטרנט. שנים אחר כך, ב-2001, קיבלו רוברטס וקליינרוק, כהוקרה לעבודתם, את פרס דרייפר, אחד מהפרסים החשובים ביותר שמוענקים למהנדסים.

ממציא הפרוטוקול

ב-1973 החליט רוברטס לעזוב את ARPA, ונעשה מנכ"ל של חברה בשם Telenet, רשת המחשבים המסחרית הראשונה שהתבססה על מיתוג מנות. הוא פיתח שם את סטנדרט המידע X.25, פרוטוקול העברת מידע שהיה דומיננטי במהלך רוב שנות השמונים, והיה הבסיס לתשתית האינטרנטית שאנחנו מכירים היום. החברה נקנתה ב-1989, ורוברטס עבר לנהל את NetExpress ואחר כך את מערכות ATM, שם היה אחד ממפתחי פרוטוקול ATM, שאפשר למידע לעבור במהירות גבוהה יותר מפרוטוקול TCP/IP, אולם באופן פחות רב תכליתי.

זה לא הלך היטב. קשה לשכנע אנשים לעבור לטכנולוגיה חדשה, אמר ל-Wired, כל עוד הטכנולוגיה הקיימת עובדת מספיק טוב. שנית, הוא לא חש בנוח בחליפת איש העסקים שלו: "לאחר ATM, ידעתי שלהיות מנכ"ל זו לא היכולת החזקה שלי. ביליתי את כל זמני בבניית החברה, ולא במה שאני עושה הכי טוב - טכנולוגיה".

לאחר ש-ATM פורקה ב-1998, רוברטס החליט לרוץ עם משהו חדש. הוא אסף כמה מהמוחות החדים שבצוות ATM, והלך להקים את Caspian Networks. בתוך חודש הוא כבר השיג מימון של 3 מיליון דולר ממשקיעים, והחל לעבוד על אינטרנט מסוג חדש – רשת חכמה. פה, בבלי דעת, פתח רוברטס קופת שרצים שלא נסגרה עד היום.

התשתית שעליה עובדת הרשת, ושרוברטס היה אחד המפתחים שלה, מכונה "הרשת הטיפשה". הרשת לא מבדילה בין סוגי המידע שנשלחים בה; זה לא משנה אם אתם קוראים אימייל או טוענים סרטון סטרימינג, הרשת מנתבת את מנות המידע רק לפי הזמן שבו הם נשלחו. רוברטס רצה לשנות את זה. הראוטר ש-Caspian פיתחה היה מסוגל לנתח את המידע, לזהות אם מדובר בווידאו, סאונד או טקסט, ולהקצות לו רוחב פס לפי סוג התוכן. סרטוני סטרימינג, לפי השיטה הזו, יקבלו רוחב פס גדול יותר מאשר הודעות טקסט, ויטענו במהירות גבוהה יותר.

במלים אחרות, רוברטס רצה להתחיל את האינטרנט מחדש. גם זה לא עבד. הראוטר ש-Caspian פיתחו הוצע ב-500 אלף דולר, וספקיות האינטרנט – שלא הבינו בשביל מה בכלל צריך את זה – נותרו אדישות לפטנט. Caspian נסגרה ב-2006, ורוברטס פרש שנתיים לפני כן, אבל בינתיים קרו כמה תהליכים ששינו את התמונה.

ב-2005 אמר אד וויטיקר, מנכ"ל חברת הטלקום AT&T, כי הוא שוקל לגבות תשלום מאתרים. אתר שישלם ייטען במהירות רבה יותר, ואתר שלא ישלם יקבל פחות רוחב פס. ההודעה הזו היתה יריית הפתיחה בקרב על מה שמכונה "ניטרליות רשת". וויטיקר לא יכול להגשים את חזונו על פלטפורמת הרשת הטיפשה. הוא זקוק לראוטרים שיודעים להבדיל בין מידע אחד למידע אחר. החזון של רוברטס הפך לסיוט של הגולשים ובעלי האתרים.

"האינטרנט לא נועדה כדי לראות טלוויזיה. אני יודע, כי תכננתי אותה"

החברה החדשה שלו, Anagram, מבוססת גם היא על רעיון הרשת החכמה. "אנחנו לא יכולים עוד לסמוך על טכנולוגיה של הדור קודם, שבבסיסה לא השתנתה במשך 40 שנה, כדי לשפר את ביצועי האינטרנט", אמר רוברטס בראיון לוול סטריט ג'ורנל באוקטובר 2007.

כבר בעת בניית ARPAnet, הוא אומר, הוא לא היה משוכנע שהרשת תחזיק. כבר אז לא כל חבילות המידע הגיעו ליעדן. לקראת סוף ה-90, כאשר הרשת החלה לאכלס סרטוני פלאש, שיחות טלפון וסרטי וידאו, היה ברור לו שמשהו רע מתרחש. "האינטרנט לא תוכננה כדי שאנשים יצפו בטלוויזיה," לדבריו, "אני יודע כי אני תכננתי אותה".

על פי דו"ח של Cisco, שצוטט באותה כתבה, עד 2011 יעלה השימוש החודשי באינטרנט בצפון אמריקה ב-264 אחוזים. למעלה מ-7.8 מיליון טראבייטים יועברו בכל חודש. ב-Cisco טוענים כי במצב כזה, הגלישה באינטרנט תואט בצורה ניכרת.

גם מחקר של Nemerets שנערך בנובמבר 2007 מצביע על מגמה דומה. לפי הדו"ח, עד 2010 לא יוכל עוד רוחב הפס הנוכחי לעמוד בשירותי הווידיאו והאתרים האינטראקטיביים. "יוזרים יחוו התדרדרות איטית ועדינה, כך שזה חזרה לימים הרעים והישנים של החיוג", אמר נשיא החברה, ג'ונה טיל ג'ונסון ל-USA Today. בדו"ח נטען כי ספקיות האינטרנט האמריקניות יאלצו להשקיע כ-55 מיליארד דולר כדי לשדרג את הרשתות שלהן, אם הן רוצות להצליח להתמודד עם צוואר הבקבוק העתידי.

הראוטר החדש של Anagram כבר לא יהיה יקר כמו הראוטר של Caspian, אך מחירו עדיין ירקיע שחקים – 70 אלף דולר לראוטר. הפעם מכוון רוברטס את מאמציו לפתרון בעיית משתפי הקבצים. 80 אחוזים מרוחב הפס, אמר בכנס Structure 08, נגזל לטובת שיתוף הקבצים של 4 אחוזים מהגולשים. הראוטר החדש ידע לזהות מתי מדובר במידע שהועבר ב-P2P, ולהקצות לו רוחב פס "הוגן" יותר.

לדבריו, הוא לא רוצה להעניש משתפי קבצים - רק להבטיח שכולם יקבלו רוחב פס שאפשר לחיות אתו. אם 96 אחוזים מהגולשים צריכים להיאבק על 20% מרוחב הפס, משהו כאן לא בסדר.

כרגע משתמשים בראוטרים שלו בעיקר אוניברסיטאות, שם שיתוף הקבצים נעשה בעיה. קשה למצוא עדיין ספקיות אינטרנט שמוטרדות מספיק מעתיד הרשת כדי להשקיע את הסכום הנדרש, אולם רוברטס מאמין במוצר של Anagram. לדבריו, יש בו צורך. גם המשקיעים מאמינים – רוברטס הצליח לגייס בינתיים 22 מיליון דולר.

כצפוי, לא כולם אוהבים את זה. בדיון בסלאשדוט, שהתחמם במהרה, כתב אחד הגולשים ש"עוד אחד ממציאי האינטרנט רוצה לחסום אותה". הוא לא רוצה לחסום את שיתוף הקבצים, ענה לו גולש אחר, רק "לעזור לו לשרוד בצורה פרקטית. אם הוא יפתור את אחוזי השימוש הלא-פרופורציונאליים של משתפי הקבצים הכבדים, אז לספקיות אינטרנט (כמו קומקסט האמריקאית – שהאטה במתכוון את תוכנות שיתוף הקבצים אצל משתמשיה – א.ש) לא יהיה תמריץ לפתח שיטות מטופשות נוספות כדי לחנוק את האינטרנט שלנו".