הבחירות המסתמנות עשויות להכריע את הקרב על עתיד ערוץ 10

באוקטובר 2005, בבית מלון מיושן בים המלח, נסגרה העסקה שהובילה את ערוץ 10 למרחק פסיעה מאיזון כלכלי: שלושת בעלי המניות בערוץ, יוסי מימן, ארנון מילצ'ן ורון לאודר, ישבו בחדר אחד עם שרת התקשורת דאז, דליה איציק, והבטיחו הזרמה נוספת של 60 מיליון דולר לקופת הערוץ. גם טייקונים בקנה מידה של השלושה לא אוהבים לזרוק כסף בלי שקיים סיכוי סביר לראות אותו חוזר אליהם יום אחד. התקווה שלהם היתה שמדובר בהזרמה אחרונה, שתצעיד את הערוץ הצעיר לעצמאות כלכלית.

מימן, לאודר ומילצ'ן צדקו. אותם 60 מיליון דולר העלו את ערוץ 10 לפסים הנכונים. ב־2006 הצליח הערוץ החבול לספק סוף-סוף תחרות למונופול של ערוץ 2, בעזרת הצלחות ריאליטי מיובאות כמו "לרדת בגדול", ומאוחר יותר "קרב סכינים" וכמובן "הישרדות". ההערכות הן כי ב־2007 רשם הערוץ גידול של למעלה מ־20% בהכנסות מפרסום, והצפי ל־2008 הוא גידול נוסף. ההוצאות עדיין כבדות והערוץ ממשיך להפסיד, אך מצבו כיום הוא הטוב ביותר בהיסטוריה הקצרה שלו.

מימן. נושא על גבו את רוב ההפסדים | צילום: שאול גולן

אבל לאחר שלוש שנים שקטות, התעורר מחדש השד הכספי: ועדת תורג'מן החליטה לחייב את הערוץ להחזיר 103 מיליון שקל בגין אי עמידה בחובות עבר מהתקופה שבה נלחם על חייו. עכשיו, כאשר המשק הישראלי עומד לסיים חמש שנות גאות וצמיחה בתקציבי הפרסום, ברור שערוץ 10 לא יכול לעמוד בסכומים שדורשת הרשות השנייה.

הסיבוב הנוכחי, בו מתנצחים שוב ערוץ 10 והרשות השנייה, מעורר מחדש את יחסי האהבה־שנאה בין ערוצי הטלוויזיה ובין חברי הכנסת. מצד אחד שומרים הפוליטיקאים על השפעתם על הזכיינים באמצעות הסדרת יתר, כלומר שליטה עודפת בשוק הטלוויזיה. מצד שני, הערוצים נמצאים חזקים כיום יותר מתמיד, נוכח האפשרות לבחירות מוקדמות. זה מחזיק בצווארו של זה. עכשיו נראה מי ימצמץ ראשון.

בכיר בתחום הטלוויזיה שופך מעט מתסכולו בנושא. "כיום ברור לכולם שערוץ 10 לא יצליח להחזיר בעצמו 100 מיליון שקל, גם אם הזיכיון שלו יוארך כפי שהמליצה ועדת תורג'מן", הוא אומר. "יכול מאוד להיות שהוא ישוב ויוציא אצבע משולשת לרגולטור, ופשוט לא יעמוד במחויבויות שלו. הם כבר עשו זאת בעבר. יכול להיות שהוא יעדיף להיכנס שוב להקפאת הליכים, כדי להימנע מתשלום. גם את זה הם עשו, והצליחו לצאת מזה".

האגו של הרשות השנייה

למרות המתקפה, הבכיר מציין לזכות את ההסכם אליו הגיעו מנהלי הערוץ מול איגודי היוצרים. "ערוץ 10 הצליח, בחוכמה גדולה, להעביר את הלובי החזק של היוצרים לצד שלו. כך יהיה להם הרבה יותר קל לקבל מחברי הכנסת תמיכה בהקלות נוספות. למעשה, אחת הסיבות העיקריות לכך שהמדינה מפקחת על שידורי הטלוויזיה היא כדי לדאוג לאינטרסים של היוצרים. ברגע שהם תומכים בערוץ, זה משמיט באחת את הבסיס להתנגדות הציבורית להארכת הזיכיון".

ההסכם עם היוצרים היווה למעשה נתיב אלטרנטיבי לוועדת תורג'מן. על פי ההסכם, ערוץ 10 לא יחזיר את מחויבויות העבר, אך ינתב את ההשקעות העתידיות למקומות עדיפים מבחינת היוצרים, כלומר דרמות ותעודה. ההסכם בין הצדדים מפורט מאוד, וכולל הקלות בפרסום והארכת זיכיון הערוץ.

לכאורה, ההסכם עקף לחלוטין את מועצת הרשות השנייה ואת העומדת בראשה נורית דאבוש. הוא ערער את הסמכות של דאבוש כרגולטור בשוק הטלוויזיה, ופתח קו ישיר בין ערוץ 10 וחברי הכנסת.

דאבוש. מצב לא נוח | צילום: עמית שאבי

"ערוץ 10 שם את מועצת הרשות השנייה במצב מאוד לא נוח", מסביר הבכיר. "הם הצליחו להגיע להסכם מפורט מאוד עם חמישה איגודי יוצרים שונים שידועים בנוקשות ובלוחמנות, ושכנעו אותם שאין טעם לגבות את חובות העבר, ושעדיף לעצב מחדש את המחויבויות להפקות מקור מעתה והלאה. למעשה, היוצרים הראו לרגולטור שהם יותר פרגמטיים ממנו. במצב שכזה, ברור שהרשות השנייה תתנגד להסכם. התנגדות הזו היא הרבה בגלל אגו פגוע על כך שעקפו אותה בסיבוב והביאו פיתרון שנראה טוב יותר".

הארנק ישוב וייפתח

בינתיים, ממשיך ערוץ 10 להפעיל לובי בכנסת, כדי לקבל את ההקלות שדורש. על פניו נראה כי ארסנל הלחצים של הערוץ יכריע לטובתו, אך אם הדבר לא יסתייע, וערוץ 10 יחויב להמלצות תורג'מן, כנראה שיהיה רק פיתרון אחד למשבר: בעלי המניות יאלצו שוב לפתוח את הארנק.

עד היום רשם הערוץ הפסד מצטבר מוערך של יותר מ־900 מיליון שקל. את רובו נושא על גבו יוסי מימן, באמצעות הלוואות בעלים שהעמיד לערוץ לאורך השנים. "בשנתיים הראשונות של הערוץ, מימן היה מזרים הכספים הכמעט יחידי לערוץ, ונשא בכל ההוצאות", מספר בכיר נוסף בשוק. "היה היחיד שהמשיך להזרים כסף כשבנק לאומי סגר לערוץ את קו האשראי, והוא לבדו השקיע בשנתיים הראשונות משהו כמו 300 מיליון שקל מכיסו הפרטי. יתר בעלי המניות הזרימו, ביחד, בערך עשירית מהסכום הזה".

בכיר בערוץ מספר כי מאז הצטרפותו של מילצ'ן, בסוף 2004, מתבצעות הזרמות הכספים לערוץ לפי חלקם היחסי של השותפים, וכי מימן לא נושא לבד בנטל. כנראה שאם ייאלצו להזרים עוד, הדבר יעשה בחלקים שווים, כדי לשמור על יחסי הבעלות הנוכחיים. מבחינה כספית, מדובר בהוצאה של 25 מיליון שקל בשנה, שתתווסף להזרמות שמבצעים בעלי המניות באופן סדיר.

רמז מסוים בנוגע להיקף ההזרמות שלו לערוץ סיפק מימן לפני שלוש שנים, כשאמר ש"כל רבעון אנחנו מפסידים בערוץ וילה עם בריכה בהרצליה". מותר להניח שעבור מי שכבר הזרים לקופת הערוץ רחוב שלם בהרצליה פיתוח, 25 מיליון שקל נוספים שיתחלקו בין שלושה שותפים הם סכום ריאלי. בשביל סכום זה לא יזנחו השלושה את הערוץ ויניחו לו לקרוס, או לעבור לשליטה של אחרים.