טכנולוגי על הבוקר

לעקוב אחרי הספק

אמריקנים רבים רגזו בשל פרשת קומקאסט, כשהסתבר שספקית הרשת השניה בגודלה בארה"ב הרשתה לעצמה לשבש את תעבורת הקבצים של משתמשיה, בין השאר כדי לדפוק מתחרות לאתר הווידאו שלה. כמה מהם קמו ועשו מעשה: הם כתבו את Switzerland, תוכנה המוודאת שספק הרשת שלך לא עושה בך מעשה קומקאסט. התוכנה מופצת על ידי ה-EFF, גוף זכויות-רשת ותיק מאד (הוא היה פעיל כבר בעת בהלת ההאקרים של 1990).

התוכנה נמצאת בשלב ראשוני, וכרגע אין לה ממשק גראפי אלא ממשק שורת פקודה בלבד. ה-EFF מזמינה מתכנתים עם זמן פנוי על הידיים לשחק איתה ולשפר אותה. ולמרות שהתוכנה בחיתוליה, היא משפרת את מאזן הכוח בין הספק לצרכן. 

זה מה שקורה כשהעורך הוא מחשב

אתר החדשות של יאהו הציב אמש תמונה, שגרמה לליבם של מארגני האולימפיאדה בסין לרטוט בגאווה. היה שם כל מה שממשלת סין רוצה שתראו ועיתונאים זרים מסרבים להראות: קבוצה של בדרנים, לבושים בבגדי הקמיעות הרשמיים של האולימפיאדה, מפזזים. רק הכותרת, אפעס, היתה בעייתית משהו: "זוכרים את טבח טיאננמן". אוי. והידיעה אפילו לא קשורה לטבח בשום צורה.

את התמונה אפשר היה לראות באתר של יאהו במשך לפחות 24 שעות, ומאחר והצנזורה הסינית נרגעה קצת, אפשר היה לצפות בה אפילו בבייג'ינג. יאהו התנצלה על התקלה, וטענה שלא מדובר בטעות אנוש אלא בפאשלה של מחשב שביצע רנדומליזציה לכותרת. הנה עוד סיבה לא לתת למחשבים לעשות עבודה שדורשת שיקול דעת מינימלי.

כשאת בוכה, את לא יפה

מיקרוסופט, כמסתבר, חוששת לא רק מהאיום הנורא שמציב הדפדפן פיירפוקס למערכת ההפעלה חלונות: בדו"ח שהגישה לרשות לניירות ערך, ענקית התוכנה מייללת על חברה מסוימת – הם לא נוקבים בשמה, אבל בוא נאמר ששמה קשור לפרי שמקובל לשייך אותו לחטא הקדמון – ואומרת ש"חברה, השולטת בו זמנית בתחומי החומרה והתוכנה, זכתה להצלחה בשורה של מוצרים, כגון מחשבים אישיים, טלפונים ניידים, ונגני מוזיקה". הממ. למי הם מתכוונים?

 

ולמה מיקרוסופט מדווחת על הצלחתה של חברה אחרת בדו"ח שלה? משום שהיא עדיין נאבקת בהחלטה שרואה במיקרוסופט מונופול, ורוצה אישור להתרחב גם לתחום החומרה ולא רק התוכנה. מנכ"ל מיקרוסופט, סטיב באלמר, כבר אמר שהוא רוצה לעבוד על שילוב צמוד יותר בתחום התוכנה והחומרה, כפי שעושה אפל עם מחשבי המק שלה.

ואם אנחנו כבר בענייני יללות מרדמונד, זוכרים את פרויקט מוג'אב? זה שבו הראתה מיקרוסופט איך לאנשים יש דעות קדומות כנגד ויסטה, בכך שהציגה להם אותה בלבוש אחר והם אמרו שהיא אחלה ושהם היו יוצאים איתה לקפה? . קמפיין יללני כזה לא נראה מאז "אני לא נוכל" של ניקסון. ובכן, הניו יורק טיימס מציין עובדה קטנה שמיקרוסופט מעדיפה לא להתייחס אליה: שהיא הציגה למשתמשים החדשים הללו גירסה מותקנת של ויסטה, ודילגה בעליצות על השלב המתוסבך באמת, זה שבו רוב המשתמשים מצטיידים ביתד מעץ ומתחילים לחפש את הכתובת של באלמר: שלב ההתקנה.

בורות-רשת כחלק מקמפיין הבחירות בארה"ב

המועמד הרפובליקני לנשיאות, ג'ון מק'קיין, הוא אזרח ותיק. מאד ותיק. כל כך ותיק, למעשה, שאם ייבחר הוא יהיה הנשיא העתיק ביותר בתולדות הרפובליקה – החודש הוא יחגוג יום הולדת 72. הוא מתייחס לעצמו בתור ניאנדרטל. כנראה שהוא מקווה שהבוחרים יקחו את זה בהומור.

שיהיה לו לבריאות. אבל דווקא הבורות הטכנולוגית של מק'קיין הופכת במהירות לנושא במערכת הבחירות. "הניו יורק טיימס" לגלג אמש ש"לא רק שהוא לא המציא את האינטרנט" – ירידה בכיוון אל גור – "הוא גם לא יודע להשתמש בה". מק'קיין עצמו הודיע שאין בכוונתו לפתוח בלוג – הוא שונא בלוגרים - אבל טען בטון נואש משהו ש"אני באמת מבין את חשיבותו של המחשב... אני מאלץ את עצמי – נאמר זאת כך, אני משתמש במחשב יותר מיום ליום".

מצד אחד, זה קצת עלוב ללגלג על קשייו של קשיש מול מכונה שפשוט לא היתה שם כשהוא גדל – אנחנו מדברים על שנות הארבעים המאוחרות. אבל מצד שני, בורות המחשב של מק'קיין, והפלא שלו לעומת יכולותיה של אשתו – "היא מזמינה כרטיסי קולנוע מראש!" – מתחילה לגרום לאמריקנים תחושה שהוא מנותק מאד מחייהם היומיומיים. לנשיא ג'ורג' בוש האב היה רגע קטלני במערכת הבחירות של 1992, כשהתברר שהוא לא יודע כיצד פועל קורא ברקודים בסופרמרקט. בקמפיין של מק'קיין מקווים שזה לא המקרה.

המשטרה המצרית נגד משתמשי פייסבוק

 

למשטר מובארק נמאס רשמית מפייסבוק, ויש להניח שהסיבה היחידה שהרשת החברתית הפופולרית לא נחסמת בשכנתנו הדרומית היא שפקידי המשטר מבינים במחשבים עוד פחות מג'ון מק'קיין. אי לכך ובהתאם לזאת, המשטרה החשאית המצרית השתמשה בכלי שהיא דווקא מבינה היטב: אלימות.

בשבוע שעבר, הסתערו שוטרים חשאיים על קבוצה של 30 פעילי פייסבוק, שארגנו לעצמם מסיבה בחוף באלכסנדריה, ועצרו 14 מהם; האחרים נמלטו. ומה יש למשטר מובארק כנגד פייסבוק? ובכן, מסתבר שזהו כלי מרכזי של האופוזיציה. הפגנות השישי באפריל, שזעזעו את מצרים ובחלק מהמקום התלקחו למהומות מזון, אורגנו באמצעות פייסבוק. כמה מהמשתמשים אף העזו לדבר על שינוי במדינה, שלא כולל את העברת השלטון לבנו של מובארק. אז המשטרה שמה לזה קץ. על טוויטר, בינתיים, הם לא עלו.

קצרצרים

באוסטרליה, חברות המדיה מפעילות לחץ על ספקי הרשת: הן דורשות למסור להם את פרטיהם של גולשים המורידים סרטים חדשים מהרשת, כדי שיוכלו לשלוח להם מכתבי איום. לטענתן, אין בכוונתן לתבוע אותם. אה-הה.

כשבלוגר סיני כותב שהוא "עושה שכיבות שמיכה", משפט נפוץ מאד כיום, הוא לא מדבר על רגע ספורטיבי לקראת האולימפיאדה: מדובר בקוד למחאה אנטי ממשלתית.

באירופה, אורנג' יוצאת במבצע חדש: התחייב לחוזה של שנתיים, וקבל לא רק מכשיר סלולרי, אלא גם מחשב נייד זעיר. אפשר גם?

מערכת מחשוב חדשה, שתותקן על מדפי הסופרמרקטים ועל עגלות המוצרים, אמורה לפתור בעיה עתיקה: איך, בעצם, מקבלים קוני הסופר החלטות רכישה? מדובר בשאלה שערכה למפרסמים עומד על כ-100 מיליארד דולר.