טכנולוגי על הבוקר: אפל, פגשי את נמסיס

האייפון ואייסכילוס

היוונים הקדמונים, שידעו פחות או יותר הכל, סימנו לפני אלפי שנים את מהלך ההיסטוריה האנושית: הצלחה גוררת היבריס, יהירות מוגזמת, וזו בתורה קוראת לנמסיס, אלת הנקמות, המביאה על היהיר את סופו היאה לו. "פעלת? תסבול!", כתב הטרגיקון אייסכילוס בראשית המאה החמישית לפנה"ס. וזה נכון גם היום, כשהכלכלה לא מתבססת על דיג ואיורי חרסים.

משהו פשוט לא עובד ביכולות הדור השלישי של האייפון. כשהן מופעלות, שיחות מתנתקות. יותר ויותר לקוחות נרגזים יוצרים קשר עם אפל, שתגובתה הרשמית היא שתיקה רועמת. מנתחים מאשימים את השבב, שפשוט לא מצליח להתמודד עם העומס כשיש מכשירים רבים סביבו. כלומר, אם האייפון שלך בוכה מבדידות בפתח תקווה, הכל יהיה בסדר. אבל נסה להסתובב איתו בעמק הסיליקון, המצב יהיה רע יותר.

בינתיים יש שמועות על כך שאפל עובדת על פתרון באמצעות תוכנה. אלה רק שמועות, ואם הבעיה היא בשבב, קשה לראות איך זה יעזור. יש כבר מי שמעלה באוב את האפשרות של תביעה ייצוגית. היוהרה? היא היתה שם מלכתחילה: משתמשים התלוננו על אותן בעיות יומיים בלבד לאחר השקת המכשיר. אפל לא הגיבה. עכשיו, אחרי חודש, מופיעה נמסיס: הבאז החיובי משתנה במהירות לבאז שלילי.

לחם וקרקסים, רק בלי הלחם

המשבר הכלכלי מכה קשות בארה"ב, וביולי הוא הגיע גם למשחקי המחשב, תחום שעולה כפורח. לא, אין ירידה במספר המכירות: נרשמה עליה של 28%, והתעשייה גלגלה מחזור של 1.19 מיליארד. בכלל, 2008 היא השנה הגדולה ביותר עד כה של תעשיית משחקי המחשב: היא צפויה להגיע למחזור של 22 מיליארד.

אבל 28% הם פחות מ-35%, אחוז הצמיחה השנתי עד כה, והרבה, הרבה פחות מ-56%, שיעור הצמיחה במכירות בחודש יוני. בארה"ב מצמצמים כל חגורה אפשרית, אבל עדיין מתנחמים בגאדג'טים: שיעור הרכישה שלהם עלה ב-4.8% ביולי, בעוד שמוצרים בסיסיים יותר – ריהוט, למשל – רשמו ירידה, ושיעור רוכשי הביגוד עלה רק ב-0.9%.

הטלוויזיה שולטת, עדיין

חיבור צמוד לרשת, מהסוג שמפריע לנו לקרוא ספרים, גורם למשתמשים הכבדים לעיתים לטעות ולחשוב שהרשת היא מרכז העולם. היא לא, עדיין לא. מחקר של מכון Pew מוצא שהקבוצה הגדולה ביותר של צרכני חדשות בארה"ב, כ-46% מהם, הם צופי טלוויזיה.

חדשות טובות למפרסמים? לא בדיוק. לקבוצה הזו יש מאפיינים מדאיגים מבחינתם: הגיל החציוני שלה הוא 52, וככזו היא הקבוצה המבוגרת ביותר מכלל קבוצות צרכני התקשורת. גרוע מכך, היא גם העניה ביותר: 43% מחבריה מובטלים.

בארה"ב, חברות הכבלים עוקבות אחרי המשתמשים

שלוש חברות כבלים בארה"ב שלחו מכתב לוועדת הקונגרס החוקרת את נושא הפרטיות ברשת – זו שבפניה הודו יאהו וגוגל כי הן עוקבות אחרי התנהגות הגולשים – והתוודו כי גם הן לא טמנו את ידן בצלחת.

שלוש החברות הודו שערכו ניסויים – לטענתן, מוגבלים – בנסיון לאסוף כמה שיותר מידע על הגולשים שלהן, כדי למכור אותו לחברות פרסום. אחת מהן, Cable One, הודתה שלא אפשרה לגולשים שלא להשתתף בניסוי שלה "משום שהדבר היה פוגע ביכולת הניסוי שלנו". התירוץ המקורי, עם זאת, שייך דווקא לחברת הסלולר AT&T: היא הודתה בריגול אחרי המשתמשים, אבל טענה בתוקף שהיא הרבה פחות גרועה מגוגל. הממ. יש בזה משהו.

הצבא קורא לך (את המוח), מותק

צבא ארה"ב משקיע ארבעה מיליוני דולרים – כסף כיס, מבחינתו – בנסיון לפתח טכנולוגיה שתאפשר קריאת מוחות. לטענת הפנטגון, המטרה היא לקרוא את מוחותיהם של חיילים שנפגעו בקרב כדי להוציא מהם אינפורמציה חיונית. עם תשובה כזו, אולי כדאי היה להשקיע את הכסף במערך דוברות אינטליגנטי יותר.

המחקר מתנהל כך: החוקרים – ממגוון אוניברסיטאות חשובות בארה"ב – מניחים מערך אלקטרודות על מצחו של הנחקר, מתנדב כמובן, ומבקשים ממנו לחשוב על מילה מסוימת. אחר כך הם בודקים את גלי המוח שנוצרו כתוצאה מהמחשבה ההיא. המטרה היא יצירת תוכנה שתוכל לזהות אילו גלי מוח מייצגים איזו מחשבה. לטענת המדענים, לטכנולוגיה הזו – מעבר לכך שהיא במרחק שנים מיישום – לא יכולה להיות כל שימושיות בחקירות של, סתם דוגמא, טרוריסטים או יריבי השלטון. הדבר היחיד המנחם בכל הסיפור הזה הוא הסכום הזעום המושקע בו; אם זה היה פרויקט רציני, הוא היה ממומן במיליארדים.

קצרצרים

ואם בצבא עסקינן, הוד מלכותו הראלד החמישי מנורווגיה – תודו שלא ידעתם שיש מלך כזה – הכתיר בסוף השבוע את אחד הקולונלים הבכירים בצבאו, נילס אולף, כאביר. אולף המאושר נראה בסרטון כשהוא סוקר משמר כבוד. למה זה מעניין? כי אולף הוא פינגווין.

ברגע מביך לרשת הטלוויזיה Fox News, היא פותחת לעצמה דף בפייסבוק. בפוקס (הליברלים קוראים לה Faux News, "כאילו חדשות") טוענים שהם רוצים קהל בוגר, מה שצפוי לעצבן את הבעלים, אחד רופרט מרדוק, שבמקרה הוא גם הבעלים של מייספייס. אחח, האושר שבבעלות צולבת.

שיריה החדשים של U2 דולפים לרשת לפני שיצאו רשמית– ונראה שסולן הלהקה בונו יכול להאשים רק את עצמו. על פי הטענה, בונו השמיע את השירים בווליום פראי על איזה חוף בצרפת, ומישהו הקליט אותם.

מצב הצנזורה בטורקיה כל כך חמור, עד שבלוגרים שם החלו לנקוט בצעד מחאה מקורי: הם חוסמים זמנית את הגישה לבלוגים שלהם-עצמם. נראה לי שהגישה הזו צריכה מחשבה נוספת.

ההתקפה המרוכזת על הרשת של גיאורגיה איננה מעשה של בודדים: אלפי משתמשים רוסיים תרמו את מחשביהם למאמץ החוליגני. הפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל וכל זה.