סיירת מתנדבים תסייע לגולשים במצוקה נפשית

"לפעמים חגים ואירועים יכולים להדגיש את הבדידות, ונשמע שהרגשת אתמול שאתה מיואש וכל כך לבד... נשמע שהרגשת שאולי אין תקוה... אני רוצה להזמין אותך אלינו לאתר סה"ר, (www.sahar.org.il) לבוא לדבר על הבדידות, לנסות אולי להרגיש קצת פחות לבד ...המתנדבים שלנו יהיו איתך, יקשיבו לך ואולי יוכלו לחשוב יחד על דרכים להקל עליך, אם תרצה, אנחנו פה, כל ערב בין תשע לחצות, נחכה לשמוע מה שלומך ואיך אתה מרגיש היום... איתך, מתנדבת סה"ר"

ההודעה הזאת נכתבה לגולש שכתב בבלוג על בדידותו בט"ו באב, והיא אחת מכמה עשרות שכתבו בשבועיים האחרונים מתנדבים ב"סיירת סה"ר", יוזמה חדשה ופרו-אקטיבית לאיתור גולשים עצובים, מאוכזבים, מדוכאים, שעלולים להגיע לנסיון התאבדות, הושטת יד אליהם והפנייתם לאתר של סה"ר לקבלת סיוע ותמיכה נפשית.

"סה"ר זו עמותה שקמה לפני שמונה שנים מתוך מטרה לספק תמיכה נפשית ולמנוע אובדנות מאנשים שפונים לרשת דווקא, מתוך מחשבה שאנונימיות נותנת איזושהי דרך אחרת לקבל עזרה", מספרת נעמי שטרנפלד, עובדת סוציאלית בהכשרתה והמנהלת המקצועית של העמותה. סה"ר מסייעת לגולשים שזקוקים לתמיכה נפשית באינטרנט באמצעות שיחות בצ'ט ובאייסיקיו, תשובות לפניות באימייל וניהול בלוגים ופורומים בנושא. הסיירת היא הפעם הראשונה שסה"ר לא מחכה לפניות של גולשים אלא יוזמת את הקשר איתם. "יש לא מעט סיפורים בהיסטוריה של הרשת שגולשים אמרו שהם רוצים להתאבד וקיבלו תגובות של הסברים איך (להתאבד). הרעיון פה הוא לתת את התשובה האחרת, שיש עוד אפשרות, שיש עוד סיכוי, שיש אנשים שאכפת להם עדיין".

אחד מהאנשים שקיבלו עידוד להתאבד הוא ערן אדרת ז"ל, שנקלע למשבר נפשי בעת שירותו הצבאי. הוא כתב בפורומים ובצ'טים שהוא רוצה להתאבד, והיו שם אנשים שהסבירו לו איך לעשות זאת בעזרת נשקו האישי מצה"ל. בעקבות ההתאבדות הקים אביו אבשלום אדרת את עמותת אשנ"ב שפועלת להנחיל כללי שימוש נבון באינטרנט. אשנ"ב הקימה בשנת 2000 את סה"ר, ששנתיים לאחר מכן הפכה לעמותה בפני עצמה.

"הרעיון של הסיירת היה שיש גולשים במצוקה בהרבה מקומות אחרים, שלא יודעים שאפשר לפנות לעזרה, שיש להם דרכים אחרות לפנות לעזרה, או שהם מחפשים בדרך זו או אחרת מישהו שיושיט להם יד", אומרת שטרנפלד. "ההנחה שלנו היא שאם מישהו כותב את הדברים במקום ציבורי, זה כן איזושהי קריאה לעזרה, גם אם זה בלוג, שהוא משהו מאוד מאוד פרטי בסך הכל, הוא ברשת. אם הייתי רצה לכתוב משהו שהוא לא לפרסום אז הייתי שמה אותו בהארדיסק שלי, לא הייתי מוציאה אותו לרשת. ולכן הנחת העבודה היא שמי שכותב ברשת כן מחפש איזשהו יחס, מחפש איזושהי כתובת".

****

"ראיתי את הפוסט שכתבת היום, ככה באותיות גדולות וצועקות..שמעתי איך הכאב והיאוש, שנשמע שהם מטלטלים אותך כל כך הרבה זמן, התפרצו היום.. (...) ונשמע שעכשיו כאילו בא איזשהו אירוע שהרס הכל, שהפיל אותך בחזרה ליאוש, לאבדן..לרצון למות..ואת כבר לא רוצה להיות אחרת אלא פשוט לא להיות יותר.. ורציתי לספר לך על האתר שלנו, סה"ר (www.sahar.org.il), שבו,אם תרצי, תוכלי להשמיע לאנשים אחרים את הצעקה הגדולה שאת צועקת..אנשים שירצו לנסות להבין את הכאב שהורג אותך מבפנים..להיות איתך ברגע הזה שהכל נראה שחור ובודד ושאת רק רוצה למות.." (תגובה של סיירת סה"ר בבלוג של צעירה מיואשת)

איך המתנדבים עובדים?

שטרנפלד: "בצורה מאוד... אני מתאפקת לא לקרוא לזה 'סיזיפית'. הם פשוט עוקבים ומחפשים. הם נכנסים לישראבלוג ומקישים מילות חיפוש מתאימות, קוראים בלוגים בטבעת של מתוסבכים ועוברים מאחד לשני. הם לא יזמינו כל אחד, חשוב להגיד שלא כל מי שנכשל היום במבחן וכתב על זה בבלוג שלו יקבל מחר הזמנה מסה"ר. הם יפנו לבלוגים שיש בהם רמה גבוהה יותר של סיכון. שהגולשים שם מרגישים לבד, מחפשים איזה מישהו שיקשיב להם. וכשהם מאתרים בלוג כזה הם כותבים לו תגובה ומשאירים אותה בבלוג שלו. בתוך פורומים הם בד"כ יפעלו מאחורי הקלעים, ישאירו הודעה במייל או במסר אישי שאומרת ש'קראנו את ההודעה בפורום ונשמע ש...'. המתנדבים של הסיירת מנסחים איזושהי תגובה אמפתית ומבינה, ומזמינים את אותו מישהו לבוא ולדבר על מה שהם קראו שמציק לו".

בעמותה התלבטו אם לפנות אל הבלוגרים בצורה דיסקרטית באימייל או לפרסם תגובה פומבית. הבחירה נפלה על השיטה השנייה, מאחר שלא כל הבלוגרים מספקים כתובת אימייל ליצירת קשר, וכי, כפי שהסבירה לסה"ר מנהלת ישראבלוג, אילנה תמיר, בפני הבלוגרים פתוחה האפשרות למחוק את התגובה. בפורומים הוחלט לפעול מאחורי הקלעים כדי לא להפריע לפעילות הפורום – "להשאיר לפורום את השיח הקבוצתי שלו, אנחנו מאוד רגישים לזה", במילים של שטרנפלד, וכי אם תפורסם תגובה פומבית של סה"ר, לגולש אליו היא מכוונת לא תהיה אפשרות למחוק אותה. שטרנפלד: "אנחנו נכתוב על גבי הפורום קודם כל בהסכמה עם מנהל הפורום או האתר, ורק כשההודעה היא מאוד מאוד מדאיגה, כי הודעה מאוד מאוד מדאיגה מעוררת את כלל הפורום, ולפעמים חשוב להם לראות שמישהו כבר קרא את ההודעה ומתייחס אליה ומטפל בה".

***

"אני קוראת ממילותיך עד כמה את בודדה, אולי כי את מרגישה שאין לך אף אחד... נשמע שתחושת הבדידות עוטפת אותך כשאת משוועת למשפחה אמיתית, שתעטוף, תחבק. .. אני שומעת שאת מבקשת חיבוק ואוזן קשבת כדי לחלוק את מה שעובר עליך ואת המצוקה שאת נמצאת בה. אנחנו, מתנדבי סהר, נמצאים כאן כדי להקשיב ולחבק. מוכנים לשוחח על הבדידות הקשה שאת נמצאת בה. את מוזמנת להכנס לאתר שלנו (www.sahar.org.il) ובשיחה אישית אתנו תוכלי לנסות לפרוק ולו במעט את אשר על לבך" (תגובה של סיירת סה"ר לבלוגרית בודדה)

 איזו הכשרה עוברים המתנדבים?

"הם לומדים קודם כל להכיר את המקומות שאנחנו עובדים בהם. הם עוברים הכשרה שמדברת על דרך התקשורת שלנו –- תקשורת אמפתית, זיהוי רגשות וזיהוי צרכים, איתור סימנים לאובדנות, איך לפנות לבנאדם שהוא אובדני ואיך לדבר על אובדנות, ועל מאפיינים של תקשורת ברשת - גם של בלוגים וגם של פורומים. עיקר ההכשרה היא תרגול של איך לפנות פנייה נכונה, צריך לפנות פנייה שהיא אמפתית מצד אחד ומזמינה מצד שני, כי זה בעצם איזשהו בליינד דייט, יצירת קשר בפעם אחת. הם חייבים להצליח בנסיון שלהם, מבחינתנו, הם חייבים שמי שקרא את התגובה שלהם יבין אותה ויתחבר אליה. אם יבחר אח"כ לבוא לקבל עזרה או לא זו כבר אחריות שלו. אבל שירגיש שמישהו קרא מה שהוא אמר, שהבין מה שהוא אומר ושאכפת לו. זאת לא עבודה פשוטה".

רק עכשיו חשבתם על הרעיון הזה?

הרעיון נולד די קרוב ללידה של סה"ר, וכל פעם מחוסר משאבים הוא לא יצא. עד היום גם לא יכולנו להרשות לעצמנו את זה, כי לא יכולנו לעמוד בביקוש של השיחות והפניות בפורומים גם ככה. היום אנחנו יודעים שהשירות שלנו יציב ושאנחנו יכולים לענות כמעט לכל מי שפונה, אז אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לפנות לאחרים להגיע. ברור היה לנו שצריך אותו בערך מהיום הראשון של סה"ר, ברור לנו שלא מספיק אנשים יודעים על אפשרות של פנייה לעזרה".

"כרגע היא קטנטונת כי היא נסיונית", אומרת שטרנפלד על הסיירת. "אבל אנחנו מאוד מאוד מקווים שהיא תגדל, כי אנחנו חושבים שזה שירות שאין לו סיכוי היום לכסות את כל מה שמסתובב ברשת. אם בישראבלוג נפתחים מדי חודש 4500 בלוגים, אז ברור לנו שזה שירות שגם אם יהיו לנו 50 מתנדבים לא נצליח לכסות את כל המקומות. אנחנו מדברים גם על כל הפורומים שהם לא הפורומים שלנו או פורומי תמיכה. נניח, ברור לנו שבכל מיני פורומים של להקות צעירים יכולות להיות הודעות אובדניות והודעות מצוקה. הכוונה היא לכסות שטח נרחב יחסית ברשת".