במת כלכליסט: עשה לי תקציב קצוץ, ברוורמן

יו"ר ועדת הכספים פרופ' אבישי ברוורמן וחבריו בתקשורת מזכירים לנו תכופות שהוא פוליטיקאי מזן אחר, כזה שהאינטרס הציבורי, ולא הפוליטיקה, נר לרגליו. ברוורמן, אומרים, גם היה כלכלן בכיר מאוד בבנק העולמי. עכשיו, כשהוא יו"ר ועדת הכספים המשפיעה, הגיעה שעתו היפה של ברוורמן. הוא יכול להיות פוליטיקאי חלוץ (כיאה לאיש מפלגת העבודה) הנלחם נגד הרחבת תקציב המדינה המבזבז מיליארדים מכספי משלמי המסים, או לעמוד בראש הפופוליסטים המבקשים להגדיל את התקציב ולגזול עוד ממשפחות שאינן גומרות את החודש.

ברוורמן יכול להילחם במונופולים החמסניים השולטים בכלכלת ישראל ועושקים את הצרכן. שבירת המונופולים תוריד מחירים ותגביר את כוח הקנייה של מעוטי ההכנסה, כלומר תפחית במידה ניכרת את העוני. אך מעל הכל, ברוורמן יכול לקצץ בבזבוזי התקציב הרבים, שעליהם שפך אש וגפרית לפני שנעשה פוליטיקאי, להוריד מסים, וכך להעלות את שכר הנטו של העובדים.

אולי בתקופת ההסתגלות לפוליטיקה ולבזבוזים הכרוכים בה שכח ברוורמן את הנזק הרב שהם גורמים, אך הוא יכול לרענן את זיכרונו. הוא יכול להסתמך על מקורות מהימנים, כגון דו"חות מבקר המדינה - מוסד שאפילו ברוורמן, שכנראה אינו סומך על איש חוץ מברוורמן, בוודאי מכבד. הוא ימצא בדו"חות הללו תזכורת לבזבוזים ענקיים בכל תחומי הפעילות הממשלתית.

בביטחון, בחינוך, בבריאות, בחקלאות - בעצם במה לא? הרי אין תחום שבו הממשלה עוסקת שאין בו בזבוזים המסתכמים במיליארדים רבים. רוצים גם רשימה של המונופולים החומסים את הצרכן, ובייחוד את מעוטי ההכנסה? בבקשה: חשמל, מים, אשראי, מזון ועוד. ברוורמן הכלכלן בוודאי מבין שיש קשר ישיר בין המונופולים והבזבוזים, ובין אלה ובין העוני המתרחב והשחיתות הגדלה.

אז הנה הזדמנות להוכיח כי הוא באמת פוליטיקאי "חברתי" מזן אחר, כטענתו. ממחר הוא יכול לפעול כדי לאתר בזבוזים ענקיים ולמנוע אותם. לבד מהמוניטין שירכוש, הוא יוכל להעביר סכומים נכבדים מהמיליארדים הרבים שייחסכו לפעילויות שהוא דוגל בהן, לדבריו, כגון סיוע לגמלאים, לפריפריה ולשיפור מצבה של ההשכלה הגבוהה.

מוכן להיות שונה, אבל לא להתאבד

ברור שהמשימה שהוצעה כאן ליו"ר המוכשר ביותר של ועדת הכספים אינה פשוטה. הבזבוזים הם לחם חוקה של הפוליטיקה. מה שבעינינו התמימות נראה כבזבוז הוא שמן הקודש המשמן את גלגלי הפוליטיקה. "בזבוזים" מאפשרים לפוליטיקאים להרעיף את חסדם על נאמניהם, על קבוצות לחץ, על קבוצות אינטרסים ועל סתם גופים סקטוריאליים המועילים בעת פקודה (בחירות); לחלק הטבות לעשירי ישראל ולקבל מהם סיוע פוליטי וכספי בתמורה.

ברוורמן אולי שונה, אך הוא לא התחייב להתאבד פוליטית בפעילותו לטובת הציבור. הוא חייב להסתגל לכללי המשחק הפוליטי, המגבילים את כמות ה"בזבוזים" שבהם הוא יכול להרשות לעצמו להילחם. אך האם קיצוץ של 3% בתקציב הוא משימה בלתי אפשרית? האם אפילו ניסיון להתחיל במשימה חשובה זו הוא יותר מדי לפוליטיקאי מזן אחר, המבין כה יפה בכלכלה ואת רזיה?

נכון, קל יותר להצטרף לפופוליסטים בעבודה ולדרוש, כמו אהוד ברק, את הגדלת התקציב חרף הנזק לכלכלה והסבל שהגדלה כזו תגרום, בייחוד למעוטי ההכנסה. פשוט יותר לסחוט עוד כספים מציבור משלמי המסים, המתמוטט כבר תחת עול כבד. אך האם ברוורמן "החברתי" רק מחפש חיים קלים בפוליטיקה, על חשבון המוחלשים? האם אינו באמת פוליטיקאי מזן אחר? אנחנו רוצים להאמין שכן, שברוורמן והעבודה יקצצו בתקציב הבזבזני ולא ירחיבו. הפתע אותנו, ברוורמן!

הכותב הוא מנהל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי, עמותה עצמאית למדיניות וחינוך כלכליים