סדנת זיעה

גם אני השתתפתי בשבוע שעבר בסדנה הענקית של נייקי, המוכרת לציבור בתור "מירוץ הלילה של תל אביב". למרות החום והלחות, החוויה הייתה כל-כך מרגשת וחד-פעמית, שהחלטתי להתעלם הפעם מסדנאות הזיעה האמיתיות, הצפופות יותר והמתגמלות פחות, ולהתרכז בצד החיובי של המטבע. זה של הכסף הגדול.

להגיד שנייקי עושה משהו נכון, יהיה אנדרסטייטמנט. בחברת הענק האמריקאית הבינו כבר מזמן, שיש דברים העוברים טוב יותר דרך הרגלים, מאשר דרך הראש. כמו בצה"ל. לכן, אם יורשה לי לגייס לעזרתי את הסיסמה המיתולוגית "פשוט תעשו את זה", הרי שזה בדיוק המסר שמבקשת החברה להעביר, שבוע אחרי החזרת הערפיח לבייג'ין: "ראיתם את הגדולים עושים את זה באולימפיאדה, עכשיו תעשו את זה בעצמכם". פשוט.

בשביל מי שרץ באופן סדיר מרחקים ארוכים או בינוניים, עשרה קילומטר הם לא עניין גדול. אבל עבור מאות אלפי רצים ב-30 מדינות ברחבי העולם, ההחלטה להעמיד למבחן את כושר הסיבולת, בשעת ערב לוהטת במיוחד, לא היתה עניין של מה בכך. וכאן בדיוק מתלבש המוטו של נייקי, שמוכרת לך חולצה, תופסת אותך בשרוול, קושרת לך את השרוכים ומתעקשת שאתה יכול לעשות את זה. פשוט.

אני לא מתכוון לנסר את ענף הפרסום עליו אני יושב, אבל יש "אבל" גדול. נייקי היא דוגמא קלאסית לכך שלפעמים יש דרכים חכמות יותר להשקיע את תקציב השיווק העסיסי שלך, מאשר להפיק עוד פרסומת מושקעת לטלוויזיה, למרות שגם את זה הם יודעים לעשות מצוין. קיימים מצבים בהם שום הברקה קריאטיבית לא תהיה משכנעת יותר מהלוגו הקטן על חולצתו של המנצח האולימפי, מחד, או מתחושת הסיפוק האדירה, רגע אחרי שחצית את קו הסיום בספורטק של תל אביב, מאידך. 

במילים אחרות: אין דרך טובה יותר להפוך אותך לאוהד של המותג, מאשר להזמין אותך ללבוש אדום ולהצטרף לקבוצה. פשוט. כמה קשה להיות פשוט.

הכותב הוא קופירייטר בפרסום אזימוט מקבוצת באומן-בר-ריבנאי

 

לקריאת טורי "הבריף" הקודמים לחצו כאן