אי-סדר עולמי חדש: המתחרות החדשות של ארה"ב

דמיינו מאה חברות ממה שנקרא פעם העולם השלישי, שלהן רווחים משותפים של טריליוני דולרים - יותר מהיקף כלכלתן של מדינות רבות - המתחרות מול חברות אמריקאיות על מקום בבמת העולם. דמיינו כמה מאות חברות כאלה. עכשיו דמיינו אלפים.

אתם מביטים אל העתיד, שבו חברות אמריקאיות לא יתחרו רק בחברות אירופיות, יפניות, דרום קוריאניות וסיניות, אלא גם בחברות סופר־תחרותיות מכל מקום בעולם: ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה, מצרים, הונגריה, הודו, אינדונזיה, מלזיה, מקסיקו, פולין, רוסיה, תאילנד, טורקיה, וייטנאם - ומקומות אחרים שלעולם לא היו עולים על דעתכם. המשבר הכלכלי הנוכחי יכול רק להאיץ את התהליך הזה.

למשל, רק בשנה האחרונה ברזיל, רוסיה וסין עלו בדירוג המדינות, והן ממוקמות עכשיו בחלק העליון של הרשימה, בעוד בריטניה ירדה בדירוג. אחת המרוויחות הגדולות בהשוואה לשנה שעברה היא מונטנגרו, שעלתה מהמקום ה־82 ל־65, קצת אחרי טורקיה וברזיל.

יתחרו על חומרי הגלם

זה העתיד של מה שאנחנו מכנים "גלובליזציה", עולם סופר־תחרותי שבו האמריקאים, כמו גם השוויצרים והיפנים, יתחרו מול כל אחד מכל מקום על כל דבר. לא רק על צרכנים ועל נתח שוק: הם יתחרו גם על אנרגיה וחומרי גלם, עובדים מיומנים ולא מיומנים, ידע, פטנטים, פיננסים, ספקים, שותפים, ואפילו על רוכשים פוטנציאליים.

תחרות גלובלית נהפכה כבר לפני כמה עשורים למילת מפתח בוושינגטון, בקמפוסי הקולג'ים, בארגוני העובדים, במשרדי הנהלות התאגידים ובתקשורת. מה ששונה בעידן החדש הוא ההיקף והמהירות של האתגרים שעומדים לפני האמריקאים, שיראו איך מאות חברות מהמדינות המתפתחות מסתערות עליהם באכזריות, מכל עבר, כמו בגרסה מודרנית של המשחק מלך הגבעה (King of the Hill). האם אנו מוכנים לכך?

רוב הצמיחה הכלכלית העולמית תתרחש במדינות מתפתחות, והצמיחה שלנו, ושל מערב אירופה ושל יפן תהיה מבוססת בחלקה הגדול על שלהן. האם אנחנו מבינים את הכלכלות הללו? האם אנחנו מוכנים לתחרות כיסם של מיליארדי האנשים שחיים שם, ורק עכשיו מתחילים לצאת מהעוני לחיי צרכנות? האם כצרכנים הם ירצו לקנות מוצרים מארצות הברית בגלל איכותם?

עמיתיי ואני ואני בחנו יותר מ־3,000 חברות ממדינות מתפתחות וזיהינו מאה חברות מ־14 מדינות שלהן פוטנציאל להפוך למובילות עולמיות. סין היא ביתן של הכי הרבה חברות תחרותיות ברמה עולמית, עם 41 כאלה; הבאה בתור היא הודו, עם 20; בברזיל יש 13; אחר כך מקסיקו, רוסיה וטורקיה. יחד מדובר ב־14 מדינות שהיו אחראיות ל־17.3% מהתפוקה הכלכלית העולמית, כלומר מהתמ"ג, ב־2006.

כמה מהחברות התחרותיות כבר מצליחות מאוד. מבין 66 החברות האסייתיות ברשימה שלנו, Haier הסינית הצליחה כל כך בשוק האמריקאי עד שהיא משקיעה 100 מיליון דולר במפעל חדש בקמדן שבדרום קרוליינה (ואתם חשבתם שמפעלים אמריקאיים לא יכולים להתחרות במפעלים סיניים). סוזלון אנרג'י היא בין היצרניות המובילות בעולם לטורבינות רוח, טכנולוגיה להפקת אנרגיה ממקור מתחדש שעבורה השמים הם הגבול. ג'ונסון אלקטריק מהונג קונג היא היצרנית הגדולה בעולם של מנועים קטנים.

בערך אותו הדבר קורה באמריקה הלטינית, שם סמקס המקסיקנית, עם מחזור של כ־21.7 מיליארד דולר ב־2007, היא אחת מיצרניות המלט הגדולות בעולם. אמבָאֶר הברזילאית היא היצרנית המובילה בעולם של מטוסי נוסעים בגודל בינוני.

ואפשר לראות את התופעה גם ברוסיה ובמזרח אירופה: גזפרום היא חברת הגז הטבעי הגדולה בעולם, שמספקת 25% מתצרוכת הגז הטבעי של אירופה. עוד שחקנית גדולה בשוק האירופי היא וסטל אלקטרוניקס הטורקית, שמוכרת הכי הרבה טלוויזיות ביבשת הישנה.

אלו הם כמה מסיפורי ההצלחה האחרונים: חברות מכל מקום מתחרות איתנו על הכל. מאות מתחרים אחרים פחות מפורסמים כיום, באופן יחסי, אבל ערוכים ומוכנים להצטרף לחברות המצליחות.

כדי להתמודד עם האתגר הזה, ארה"ב, או כל מדינה אחרת שרוצה להישאר במשחק, לא יכולה להרשות לעצמה לחזור על שגיאות העבר. השגיאה הגדולה מכולן היא השאננות - לבטל את המתחרים כמטרדים לא מזיקים, כמו שהתייחסו חברות אמריקאיות לחברות יפניות בשנות השישים של המאה הקודמת במקום לראות בהן מתחרות רציניות. קל להבחין בתוצאות השאננות אם בוחנים את מצבן של שלוש יצרניות הרכב הגדולות בארה"ב.

בעולם החדש שיצרה הגלובליזציה החוק החדש הוא שאין חוקים. זה שחברות מארה"ב תמיד עשו משהו בדרך מסוימת לא אומר שהן צריכות להמשיך בדרך זו. חברות צריכות להיות מהירות וגמישות, ולהבין את השווקים ואת הצרכנים בצורה טובה יותר מאי פעם.

תפו"א במכונת הכביסה

הדרך קדימה היא כמו אוטוסטרדה של שמונה נתיבים בלי שלטים לכניסות וליציאות, בלי סימוני נתיבים, בלי הגבלת מהירות, בלי משטרה ובלי שאף אחד יודע אם הוא צריך לנהוג בצד הימני או השמאלי של הכביש. כל אחד קובע לעצמו את החוקים ועושה כמיטב יכולתו להגיע ליעדו. בעולם הגלובליזציה אי אפשר לחכות שמישהו אחר יקבע את החוקים.

אני אוהב את הסיפור על המפעל הסיני שקיבל תלונות על כך שפתחי הניקוז במכונות הכביסה שהוא מייצר נסתמים. החברה בדקה, ומצאה שמכשיר עובד מצוין - אבל הצרכנים באזורים הכפריים משתמשים במכונות הכביסה כדי לשטוף תפוחי אדמה.

מה היתה עושה חברה אמריקאית כדי לפתור בעיה כזו? האם היא היתה שוכרת חברת יחסי ציבור שמסבירה ללקוחות ששטיפת ירקות במכונה מבטלת את תוקף האחריות? לחברה הסינית היה רעיון טוב יותר: היא הוסיפה למכונות הכביסה אופציה של שטיפת ירקות. קוראים לזה חדשנות, או כושר המצאה, ואף תוכנית ממשלתית לא תוכל ללמד זאת.

תחרותיות עולמית בעידן הגלובלי, שבו החוקים החדשים הם שאין חוקים, דורשת פתרונות חדשים וחשיבה חדשה. זהו קרב שבו כל מדינה שתעז - תנצח.

הכותב הוא הוא שותף בכיר בבוסטון קונסלטינג גרופ וממחברי הספר "גלובליזציה: תחרות מול כל אחד מכל מקום על כל דבר".