במת כלכליסט: השכלה גבוהה כלכלית
במסגרת עידוד הציבור בכל חלקי הארץ לרכוש השכלה גבוהה, יש לאפשר לבוגרי תואר אקדמי, עם סיום לימודיהם, לנכות את עלות שכר הלימוד מהוצאותיהם
הסתכלות על המדדים האובייקטיביים של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל מצביעה על כמה מגמות מדאיגות באשר לעתידה: בריחת מוחות של מרצים וסטודנטים מצטיינים, מעמדו המידרדר של הסגל הזוטר, מצבן הכספי הגרוע של האוניברסיטאות הציבוריות, ומערכות היחסים העדינות בין אגודות הסטודנטים לאוניברסיטאות.
ועדת שוחט, שקמה בקול תרועה רמה, גוועה לה בדומה לשאר הוועדות הציבוריות שלא שיתפו את כל השחקנים במגרש כחלק מהליך קבלת ההחלטות, ואין צורך להזכיר מה קרה עם יישום דו"ח ועדת דברת.
כל אלה מביאים אותי למסקנה שחייבים להסתכל על מערכת ההשכלה האקדמית במבט מפוכח, ואם אפשר גם כלכלי. אני בטוח כי רבים ירימו גבה מיד - כיצד ניתן לחשוב במושגים כלכליים על השכלה? איך אפשר להפוך את לימודי הפילוסופיה והארכיאולוגיה למשהו כלכלי?
דוקטורנטים מחפשים ודאות
כהנחת יסוד, כולם חייבים להסכים שיש צורך קיומי בשינוי הגישה באופן שיאפשר לכל אדם, ובמיוחד לכאלה שאין ידם משגת, לממן את הלימודים. חייבים לאפשר גם לאלה המצויים בפריפריות לרכוש השכלה אקדמית. זוהי זכות יסוד של כל אדם מעצם היותו אדם. השכלה על פי השקפתי, ועל פי כל המדדים החברתיים, היא כלי מרכזי ומוכח למוביליות חברתית ולצמצום הפערים בחברה. היא משפרת את התוצר הלאומי ואת הרווחה הפרטית ומגדילה את איכות החיים.
הגאווה שלנו בזוכי פרס הנובל הישראלים, דוגמת צ'חנובר ואומן, היא תוצר של מערכת החינוך וההשכלה שהיתה פה לפני 50 שנה. האם מערכת ההשכלה הגבוהה של היום תוליד לנו בעוד 50 שנה זוכי פרס נובל ישראלים? לומר את האמת - אני בספק.
המדינה חייבת לפעול לשמירה על סגל המחקר הזוטר בישראל באמצעות הקצאת תקציבים גדולים יותר להעסקתם, אך לא רק. דוקטורנטית מוכשרת צריכה להרגיש ולדעת כי בסיום התואר שלה, ההשקעה שלה בלימודים תישא תשואה גבוהה יותר מאשר במדינות אחרות. זה כאין וכאפס לעומת ההפסד של החברה שעה שהם יוצאים לעבוד מחוץ לגבולות המדינה.
מה שחסר בכל הדיון הציבורי והפתרונות המוצעים היא המילה "ודאות". כל סטודנט לקראת תואר שני וכל דוקטורנט רוצה את הוודאות שיש לו תקציב לסיום הלימודים או המחקר, ואחר כך גם תעסוקה במקצוע שלמד.
לנכות את שכר הלימוד מההכנסות
לאחר לימוד הנושא, גיבשה לשכת רואי החשבון הצעה הכוללת מהלך חקיקתי קצר. לפי הצעתנו ייקבע כי כל אדם הרוצה לרכוש השכלה גבוהה יהיה רשאי לנכות מהכנסותיו את הוצאות שכר הלימוד במשך פרק זמן זהה לפרק הזמן שאותו הקדיש ללימודים. מועד תחילת הניכוי הנו קבלת התואר האקדמי.
אין המדינה צריכה לממן דבר, ובהיערכות ראויה יראו הבנקים וגורמי מימון אחרים באפשרות הניכוי כמעין ערבות - ויעמידו הלוואות מגוונות לסטודנטים.
מנקודת המבט של המדינה, ניכוי הוצאות שכר הלימוד ייעשה מתוך שכר גבוה של אקדמאי המשלם מס, וכך ייצאו גם התלמידים וגם המדינה נשכרים. נוסף על כך, על פי מחקר שנערך בלשכת רואי החשבון, עתיד המהלך להכניס למדינה תוספת גביית מס משמעותית. כל העניין הוא מימוני טהור - השקעה נדיבה בהשכלה גבוהה שתשיא תשואות מובטחות בטווח הקצר - חמש־שש שנים לכל היותר.
זהו פתרון ארוך טווח, בעל יעדים אסטרטגיים מוגדרים. הוא יכול להביא לכך שבתוך פחות מעשר שנים תעלה דרמטית רמת ההשכלה בארץ ותביא את המשק לאיכויות ולתוצאות כלכליות גבוהות.
הכותב הוא נשיא לשכת רואי החשבון
3 תגובות לכתיבת תגובה